תהילים סג:ב מחשבת ישראל: חובות הלבבות ונפש החיים

אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲ‍ֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃

חובות הלבבות

וְכַאֲשֶׁר יְתַקֵּן כָּל זֶה וִיחַבֵּר אֵלָיו הַפְּרִישׁוּת מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתָיו וְיָבִין גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְעַצְמוּתוֹ וַאֲמִתּוּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ וְיַשְׂכִּיל קַטְנוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ וּזְעִירוּתוֹ וְזֻלּוּתוֹ ואח״כ יַכִּיר רַב טוּב הַבּוֹרֵא עָלָיו וְגֹדֶל חַסְדּוֹ עִמּוֹ, אָז תִּהְיֶה הָאַהֲבָה בֵּאלֹהִים מִן הַמַּאֲמִין סְמוּכָה לָזֶה בְּלֵב שָׁלֵם וַאֲמִתּוּת זֹךְ נַפְשׁוֹ וְהִכָּסְפוֹ לוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וַחֲרִיצוּת וּזְרִיזוּת דּוֹמֶה לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ״ו:ח׳) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְאָמַר (שם) לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ וְאָמַר (תהלים מב) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים.
שאל רבBookmarkShareCopy

נפש החיים

וכאשר האדם מגביר שרשין דיליה שבקדושה. הנה יסוד האש שבלבו מגביה לבו בדרכי ה'. להתדבק בשרשו. ובוער ברשפי אש שלהבת יה וצמא לתורה ועבודה כענין שנאמר צמאה לך נפשי. וכתיב הוי כל צמא לכו למים. ומתעורר יסוד המים שבמוחו. ומצמיח לו שכל טוב בתורה ועבודה. ולהתענג על ה' במצותיו. וכמבואר ברע"מ פנחס רכ"ז ב' קול ה' על המים מסטרא דמיא. דאיהו מוחא דתמן סליק בכנפי ריאה. קול ה' חוצב להבות אש מסטרא דלבא ומתחבר עמהם יסוד הרוח שבכנפי הריאה דנשיב על לבא ששואבת כל מיני משקין שבמוחא. וזהו קלא דכליל מאשא רוח ומיא. לקיים והגית בו יומם ולילה ויסוד העפר הוא מנא לאפקא חיליהון דשרשין קדישין. בדבור ומעשה. וניכר בו עצלות וכבדות שלא לעבור ח"ו על רצון השי"ת. אף באיסור קל. ועצבות על עונותיו.
שאל רבBookmarkShareCopy