אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃
תפארת שלמה
בענין הנ"ל. בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. הנ"ל בהקדם הפסוק (תהילים ל״ט:ז׳-ח׳) יצבור ולא ידע מי אוספם ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא. דהנה מבואר בספרים שיש כמה נפשות דאזלין ערטילאן לחרפות ולדראון עולם. והמצות אשר עשה זה הגוף נותנין אותם לנשמה אחרת ולזה כוונתו בש"ס ואפי' הוא נוטל את נפשך. וז"ש נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן היינו המצות שעשה הרשע נותנין אותו למי שיש לו ניצוצי הקדושה שלו. וז"פ יצבור ולא ידע מי אוספם שלפעמים עושה האדם מצות ואחרים נוחלין אותו. ולזה אמר ועתה מה קויתי כיון שיש הנהגה זו שעוזבים לאחרים חילם א"כ אין תקוה מהמצוה שעושה רק תוחלתי לך היא עכ"פ המצוה שאני עושה אני עושה נחת רוח להבורא ב"ה ואם אני נוטל שכר או לא אין אני עושה ע"מ לקבל פרס. וז"פ אפי' הוא נוטל את נפשך. כלומר שנוטל מזה ונותן לזה ולא יהי' לך שום שכר מן המצות רק גיהנם וחרפות ודראון עולם ח"ו. זהו הוא קבלת עול מלכות שמים שלימה שעושה רק לנחת רוח לפני הבורא ב"ה ועבור עצמו אינו דואג אם יהי' בג"ע או בגיהנם ח"ו. עכ"ז הוא עושה את שלו לשם שמים: (מכי"ק)