קבלה על איוב 11:7

(לב) אמר השכל - ראשונה צריך שתדעי, שאף על פי שאמרנו כבר שרצה האדון ב"ה לתת השגה מיקר שלמותו אל נבראיו, ודאי הוא שלא היה הרצון בזה לתת להם השגה מכל שלמותו אשר אין לו סוף שיעור ותכלית כלל; אלא אדרבה, רק קצה קטן ממנו רצה לגלות להם, ובו יהיה כל תענוגם בהשיגם אותו, כמו שביארנו. וזה דבר פשוט ונרצה מאד, מן הטעם כי אי אפשר לעלול ונברא אשר כמונו להשיג כל שלמות הבורא ית"ש, וכענין שנאמר (איוב יא, ז), "החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא". ונמצא, שכל מה שיוכלו להשיג הנבראים, לא יהיה אפילו כטפה מן הים הגדול מן השלמות של הבורא ית"ש:

לֶחֶ''ם, דְּהָכִי אִיהוּ חֹלֵ''ם בְּהִפּוּךְ אַתְוָון לֶחֶ''ם, וְדָא אִיהוּ לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ (תהלים עח כה), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות טו ג) יהו''ה אִישׁ מִלְחָמָה, מִסִּטְרָא דְחָכְמָה אִתְקְרִיאַת חֹלֵ''ם, וּמִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרֵי שׁוּרֻ''ק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיהו ג כא) וְאָנֹכִי נְטַעִִתִּיךְ שׂוֹרֵ''ק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (מיכה ז כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, מִסִּטְרָא דִילֵיהּ אִתְקְרִיאַת חִרֵ''ק, וּבְהִפּוּךְ אַתְוָון חֵקֶ''ר, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (איוב יא ז) הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא, וְאִיהִי קֶרַח הַנּוֹרָא, דְאִיהוּ שְׁמָא תְּלִיתָאָה דִצְלוֹתָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ הָאֵ''ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, הַנּוֹרָא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא.

חִרֵ''ק אִתְקְרֵי מִסִּטְרָא דְשׁוֹקָא יְמִינָא כְּגַוְונָא דָא בֵּיהּ חֲקִירָה, הַחֵקֶר אֱלוֹ''הַ תִּמְצָא (איוב יא ז), וְאִיהוּ קֶרַח הַנּוֹרָא, קֶרַח מֵהַהוּא נוֹרָא (יחזקאל א כב) דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. שֻׁרֵ''ק הוֹד אִתְקְרֵי, כְּגַוְונָא דָא יֻהֻוִהֻ, מִתַּמָּן אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא שֻׁרֵ''ק, קֶשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה, וְאִיהוּ הוֹד דְּמֹשֶׁה, בֵּיהּ אִשְׁתַּלִּימוּ חֲמִשָּׁה בְרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית (שמות כו כז), כְּחוּשְׁבַּן ה' דִילֵיהּ, אִשְׁתָּאַר ו''ד דּוּ פַּרְצוּפִין, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (שם טז) עִִשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, קֶרֶשׁ, קֶשֶׁר.