קבלה על איוב 2:9

וכמו כן שמור עיקר אחר, והוא סוד הפרשה הזאת. ואף על פי שהדבר נאמר בשמו של אברהם, כמו שכתוב שם 'ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע', גם כן הוא סוד מידת החסד של מעלה שמתקרבת תמיד לבית דין של אלהי"ם בשעה שדן את הבריות ומהפכת בזכותן ומעכבת כמה פורעניות בדרך זה. ובאה פרשה זו להודיע סתרים גדולים, היאך מידת החסד מהפכת בזכותן של בריות תמיד, ומידת הרחמים משתתפת עימה ומונעת כמה פורעניות מן העולם. וזהו שאמרו ז"ל: התחיל לברוא העולם במידת הדין ראה שאינו מתקיים עמד ושיתף עימה מידת רחמים ההוא דכתיב ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים (שם ב, ד). והנני מגלה לך סוד בפסוק זה. יהו"ה אלהים, כנגד ארץ ושמים; יהו"ה כנגד ארץ, אלהי"ם כנגד שמים. לומר שהשם יתברך שהוא יהו"ה מתנהג במידת רחמים עם בני הארץ, שהם חוטאים יותר אלהי"ם מתנהג בדין עם השמים וצבאותם שאין חוטאים וזהו שתקנו ז״ל המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. ואחר שידעת זה יש לנו להודיעך עיקרים גדולים. בכ״מ שאתה מוצא בתורה כתוב שם אלהי״ם הוא סוד ב״ד של מעלה כמו שנפרש. וצריכים אנו להודיעך כי למעלה הם שתי ב״ד (ג) מלבד בתי דינים אחרים שיש ביניהם. ב״ד של מעלה מאלו הבתי דינים הוא ב״ד העליון שהוא מדת הגבורה צד שמאל (ד) הנקרא אלהים אמת בכל מקום אשר שם יושבת סנהדרי גדולה של מעלה ודנין את בני העולם וזו היא הנקרא מדת הדין הקשה. וב״ד התחתון הוא סוד השם הנקרא אדנ"י, ונקרא ג״כ ב״ד של מטה, ונקרא ג״כ מדת הדין הרפה. ובו הכל נגמר לעשות ולגמור בכל הנבראים כפי שגזרו בב״ד העליון, ולפיכך נקרא ג״כ אדנ״י לפעמים הרבה בשם אלהי״ם. ונקרא אלהי״ם בשעת גמר דין שפסקו ב״ד של מעלה הנקרא אלהים אמת. ובדרך זה תמצא כי מדת מלכות שהיא אדנ"י נקראת גם היא אלהי"ם פעמים הרבה כשגומרת הדין שפסקו בסנהדרין של מעלה, והבן זה מאד, ולפיכך יש לך להתבונן כי כל מי שהוא דיין בין שיהיה מלאך או אדם נקרא אלהים בשעת הדין או כשהוא ממונה פרנס על הדין וזהו שאמרה תורה (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהי"ם יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהי"ם ישלם ואומר אלהי"ם לא תקלל ואומר כי המשפט לאלהי"ם הוא. ויש לנו לגלות לך סוד סתום וחתום אמרה תורה (שמות כג) אלהים לא תקלל ואע״פ שמשמעות הכתוב שלא לקלל את הדיין עכ״ז ענין אחר רמז בו והוא שאם יבא על האדם מכה או נגע או מחלה או מיתה או חסרון לא יעיז פניו כלפי ב״ד של מעלה הנקרא אלהים שהוא מקום המשפט האמתי ואל ידבר נאצות וחרופים לומר אלהים דן כל זה למעלה ועל פיו באו אלי אלו הצרות ושמא יפעור אדם פיו לבלי חוק כמו שאמר לו אשתו לאיוב (איוב ב׳:ט׳) עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות אלא כמו שאמר איוב (שם) גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל. וזהו שחייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה, וכמו שאמר דוד (תהילים נ״ו:י״א-י״ב) ביהוה אהלל דבר באלהים אהלל דבר. וזו היא אמונת ישראל לקבל משפטי אלהים בשמחה ולשמוח ביסוריו ותוכחותיו ומשפטיו ולהודות לפניו על הכל ולברך שמו כמו שאמר (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה, ולא יהיה אדם מבעט ביסורין ומוציא דברים קשים מפיו כל זה נרמז בפסוק אלהים לא תקלל. זה הכלל כל דיין שבעולם וכל בתי דינים עליונים ותחתונים נכללים בפסוק זה.