קבלה על איוב 2:10

אִם אָדָם אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ, הֲרֵי טַב. כְּמָא דַּאֲמַר אִיּוֹב, (איוב ב׳:י׳) כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְהָרָע לֹא נְקַבֵּל. הָעֵצָה דִּיהַב לָךְ הַטָמֵא, לֹא נְקַבֵּל. וְאִם יָקוּם עֲצַת הַחֵטְא כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה הִיא, וְיִגְנוֹב אוֹ יַעֲשֶׂה כָּל הָעֲבֵירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אַחַר כַּךְ יִתְלוּהוּ עַל הָעֵץ וְיָמוּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (רות א׳:ה׳) וַיָּמוּתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. וְנִשְׁאֲרוּ ה''ה אַלְמָנוֹת.