קבלה על איוב 22:25

כיצד? כבר ידעת כי השם הידוע למידת הגבורה והפחד הוא הנקרא אלהים, והוא בית דין של מעלה ובו כל הנבראים כולם נדונים לימין ושמאל, על פי קו האמצעי, והכול באמת וביושר. וכשמידת הגבורה גוזרת דין על התחתונים להשמיד להרוג ולאבד אז מידת אדני, שהוא האוצר לכל הדברים היורדים מלמעלה, מתמלאת מאותו דין שגזר אלהים, ואז פועלת וגומרת אותו הדין שגזר אלהים על התחתונים, ונקראת גם היא אלהים באותו שעה על שם מידת הגבורה שגזרה הדין על אותן הנדונין, וכאילו השליח נקרא בשם המשלחו. ולפי דרך זה נקראת המידה הזאת לפעמים יהו"ה, ולפעמים אדנ"י, לפעמים אלהים, ולפעמים שד"י, הכול כפי אותה המידה המשפעת בה כוחה ועניינה: אם רחמים, אם היפך רחמים. והנה בהיות המידה הזאת מתמלאת מן המקור שלפניה, נקראת שדי; כלומר שיש די ושלמות ומילוי. וכשהיא נקראת שד"י אזי יברחו מפניה כל מיני משחית וכל מיני מזיקין, והסוד: יושב בסתר עליון בצל שד"י יתלונן (תהלים צא, א), בשיר של פגעים. ולפי שהמידה הזאת היא השער להיכנם לשם יהו"ה, קבעו שד"י במזוזה מבחוץ, כנגד פרשת והיה אם שמוע, וסימניך והי"ה שד"י בצריך (איוב כב, כה). וצריכים אנו להודיעך כי המידה הזאת מתלבשת בג' מיני אש, בהיותה נקראת ג' שמות: שדי, אלהים, אדני. והכול בכוח שם יהו"ה יתברך, שהוא הנושא הכול והפועל הכול. כשנקראת שדי, מתלבשת מראה אש שחורה אוכלת ואז יברחו מפניה כל מיני מזיקין ורוחות רעות, ופוחדין ורועדין כמה חיילות והמונים מאותן הנבראות הטמאות ואין בהן כוח לעמוד, אלא כולן מתפזרין ובאין להם במחילות עפר. וכשנקראת אלהי"ם מתלבשת גוון אש אדומה, מראה אש אוכלת ושורפת ומכלה, לעשות דין בחזקה למעלה ולמטה, גומרת הדין בצדיקים וברשעים. וממנה לוקחים רשות כל בעלי דינין וכל שלוחי מעלה השלוחים לעשות דין בנבראים. והמידה הזאת עומדת להמית ולהחיות, להכות ולרפא, להשפיל ולהרים, בכוח שם יהו"ה יתברך אשר בקרבו. וכשנקראת אדני מתלבשת גוון אש ירוקה, אשר ממנה יראים ונבהלים כל הברואים, ואז עומדת על כיסא המלכות וכל המוני מעלה ומטה רגזו וחלו מפניה. והיא מתנהגת בטכסיסי המלכות, הנהגת אדון ושליט, רוכבת ומושלת על כל המרכבה, ושולטת על הכול בשם של בן מ"ב, ועליה נאמר: יהוה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח, י):

אופן קצה
הנה מבואר בספר הכוונת שמשה הרג את המצרי בשם שמיני של ע"ב, והוא מבואר בפסוק (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, במלת תכה נרמז שם זה שהוא יוצא מפסוק (תהלים קנ ו) "כל "הנשמה "תהלל, ר"ת כה"ת. ולדעתי שהוצרך להכות את המצרי בשם זה, לפי שכתוב בדברי האר"י ז"ל שיש לכוון בסוף התפלה קודם עלינו לשבח כשאומר ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזב"ת דורש"ך ה" (תהלים ט יא), ס"ת כה"ת, והמכון בזה השם, ניצול באותו יום מאדם רע. ולפי שזה המצרי היה מלובש בסמאל ובת זוגו, כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ב קי"ד ע"ב) שכל הקליפות היו מלובשים באותו מצרי, נמצא כשהרג משה את המצרי שהיה אדם רע מלובש בו, הוצרך להזכיר שם זה שכחו להנצל מאדם רע. ולכן בא משה עתה ליכנס לארץ ישראל, להציל את ישראל מאדם רע בליעל שעומד עלינו לכלותינו בכל דור ודור. ולדעתי זהו הסוד ששלחה אסתר המלכה את התך (אסתר ד ה), ואמרו בפרק קמא דמגילה (ט"ו ע"א) למה נקרא שמו התך, לפי שכל דברי מלכות נחתכים על פיו. רזא דמלה אסתר ראתה בקום עלינו אדם רע בליעל (תהלים קכד ב), שהוא המן, צריכים אנו להנצל מן אדם רע בזה השם שהוא הת"ך בצירוף אתוון, כי סוד אסתר היא מלכות שהיא השכינה, בסוד ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), ומרדכי הוא רזא דצדיק, וזה השם הוא עוקר ומפריד הסטרא אחרא שמקצץ בין תרין דודים. זהו הסוד שכל דברי מלכות נחתכים על פיו, מלכות דייקא, לגרש משם אדם רע, והוא סוד ערו"ה רע שמפסיק בין ו' לה'. ולפי שראה משה שאדם רע שהוא המצרי נכשל בערוה, ובא על אשתו של דתן (שמו"ר פ"א כ"ח), ובזה גרם שנכנס רע ברזא דקדושה שהם ו"ה, הוצרך משה להרוג את המצרי שהוא האדם רע, וגם זה השם של שלש אותיות שהיא בצירוף אתוון 'הת"ך. ועל זה התחיל משה להתפלל מאחר שאתה החלות להראות את עבדך את גדלך, שהוא סוד שם של ע"ב מסטרא דגדולה, ובתחלת שליחותו כשראה המראה הגדול שהוא מראות הסנה, אמר שם וז"ה ל"ך האו"ת (שמות ג יב), ס"ת תכ"ה, שהוא זה השם השמיני של ע"ב, כי משה הוא סוד החמה שיש לה ח' מנהיגים ביום (ב"ב ע"ה ע"א), וזה השם הוא שם השמיני שם של ע"ב. ועל זה רמז גם כן את גדלך, על מראה הגדול של סנה (שמות ג ג), שאז החלות להראות לי כח השם של גד"לך שהוא שם של ע"ב, וחוזר ומפרש מהו השם, ואמר א"ת יד"ך החזק"ה, שהוא ס"ת תכ"ה, וכח זה השם הוא סוד אל שדי, שכן אותיות שניות של שדי הם תכ"ה, וידוע שבשם של שדי נבראו שמים וארץ, שכן אל שדי נוטריקון אמר לעולם די כדאיתא בחגיגה דף יב. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך, כי בשם שדי נבראו שמים וארץ, וז"ש כגבורתך, כי בשם אל נבראו שמים, כמו שאמר וימיני טפחה שמים (ישעיה מח יג), שם של אל הוא חסד, ובשם שד"י נבראת ארץ, כמו שנאמר אף ידי יסדה ארץ (שם), רצה לומר בשם של אף שהוא מורה על הדין, שכן זה השם מבריח כל השדים, ומזוזה תוכיח שכותבין מבחוץ שם של שדי, נגד פרשת והיה אם שמוע מבפנים (דברים יא יג), בסוד והיה שדי בצירך (איוב כב כה), שקורין בצירך, שהיא על הציר ועל הדלת במזוזה. ולפי שאותיות שניות של זה השם של שדי הוא תכ"ה, להציל מן אדם רע בליעל, לכן ביקש משה אעברה, שרצה להעביר את אדם רע בליעל, שכן אעברה הוא נוטריקון בהפוך אתוון "הוא "עשו "אדם "רע "בליעל, לכן ואראה את הארץ שנבראת הארץ בשם של שדי, שנרמזים בו באותיות שניות שלו זה השם המציל את האדם מן רע בליעל, והוא בסוד פסוק "כל "העמים "תקעו כף הריעו לאלהים (תהלים מז ב), דאתמר שם (תהלים מז ד) ידבר עמים תחתנו, לכן אראה את הארץ הטובה. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת זה השם, דאיתא בזוהר פרשת בשלח (זוהר ח"ב) כשהגיעה השעה שיצאה נשמתו של משה לזה העולם, יצאו מתחת כסא הכבוד ארבעה מאות ועשרים וחמשה אלף נהירין, עיין שם בארוכה על ענין אותיות של משה. וטעם זה החשבון שהוא סוד זה השם תכ"ה, נמצא שכבר זכית לגדולה זה השם ולנהורין דילה בשעת ביאתך לזה העולם, לכן אל תוסף, אלא צו את יהושע וחזקהו על עצמו שתיקן נוסח עלינו לשבח (סדר היום), ואמצהו על נוסח שתיקן עכ"ן "על "כן "נקוה לך ה' אלהינו לראות במהר"ה בתפאר"ת עוז"ך, שהוא ס"ת הת"ך, שהוא סוד שם זה כמ"ש (בשם רז"ל) כל דבר מלכות נחתכין על פיו. לכן סיים עכן בתפלתו לתקן עולם במלכות שדי, מלת שדי דייקא, שהוא סוד שם זה, כי הוא יעבור והוא ינחיל, לכן יתאמץ זה להתפלל על ישראל בשם קדש זה: