קבלה על איוב 28:7

כ״ב, בענין היחוד הזה הנזכר, צריך שידע המעיין כי לא ימצא אלא בחכמה ובינה שהם מכונים איש ואשה אבא ואימא. וכמו שהיחוד והזיווג הגשמי לא ימצא בין הזכר והנקבה אם לא על ידי אמצעי שהוא ברית המעור, כן למעלה יתיחדו שתי מדות אלו על ידי סוד הדעת הקדום שהוא מתמצע בין אבא ואימא, ומציאותו בנתיב לא ידעו עיט. והנמצא מן היחוד הזה הוא קיום הספירות וחדושם, שהם מתחדשות תמיד על ידי שרשם השקוע בעמקי הבינה והחכמה. וגם ימשך אל סוד הנשמה אשר מבינה, וזה יתבאר בתקונים בס״ד. וגם ימשך העטרה אשר מעטרת האם אל הבנים בעת חתונתם, כדכתיב צאינה וראינה בנות ציון כו׳‎. ואולם כל יחוד צריך התעוררות תחתון, והתעוררות הבינה הוא מהמלכות כדפירש הרשב״י ע״ה:

ד"א כי עשית פלא, כי עשית אל"ף. ומהו אלף. הא תנינן, אל"ף בי"ת, אלף בינה. אבל דיוקנא דא', איהו תלת סטרין. ראשית דרזא עלאה דאדם קדמאה. בגין, דבדיוקנא דא', אית תרין דרועין, חד מכאן, וחד מכאן, וגופא באמצעיתא, וכלא רזא חדא. ואיהו רזא דיחודא, א'. ובג"כ אלף לחושבנא אחד, והיינו כי עשית פלא. ורב המנונא סבא אמר הכי, כי עשית פלא, פלא דא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכמה. ומאן איהו. דא נתיב לא ידעו עיט. ואיהו פלא.

ועל דא כלהו בני עלמא, הוו נשכחים מני רגל, דמנעי רגלייהו לא למיעל תמן, ומאן דעאל, דלו מאנוש נעו, דהוו דלי גופא בכפנא, לא הוו יהבי ליה למיכל ולמשתי, ואשתני דיוקניה משאר בני עלמא דכתיב דלו מאנוש נעו. כתיב הכא נעו. וכתיב התם נעו מעגלותיה. הכי נמי הוו סטאן מעגלין ואורחין, דלא למיעל תמן. ואפילו עופי שמיא הוו מנעי למיעל תמן, דכתיב נתיב לא ידעו עיט וגו'. ובגיני כך, כולי עלמא הוו צווחין על סדום ועל עמורה, ועל כלהו קרתי, דכלהו כגוונא חדא הוו.