קבלה על איוב 29:3

מחר יעשה ה' צדקות פרזונו למשרתיו עושי רצונו על כל כבוד חופה יפרוס מפה לסעודת לויתן בחצר גינת ביתן וכל אחד נכוה מחוי קידה מזמור לתודה על זכות חברו בהלו נרו תוכו כברו כאשר הוא שם. ושמחת עולם על ראשם איש יחד פני רעהו. כל פעל ה' למענהו יחלצהו ויכבדהו יפיץ ענן אורו לראש צדיקי של עלם ועליו יציץ נזרו:

ויש במאמר הזה לי דרך אחרת פירשתי קצתו בפירוש רעיא מהימנא, דהתם תנינן דתהלה במלכות, ובתקונים אמר, תפלה במלכות גבי בעשרה מיני תלים דאתמר ספר תלים, ולא פליגי, דתהלה ותפלה במלכות, והיא על שתי בחינות, כשהאדם צריך להתפלל על צרתו וצרכו נקראת תפלה מפני שהיא המכנסת תפלתן של ישראל למעלה, והיא ההתפלה כדפירשתי שם ובכמה דוכתי: וכשנעשה לאדם נס וצריך לומר הלל אז היא תהלה, בסוד הנס שהוא מהיסוד המיחדה עם הת״ת הנקראת הלל, ומשם היא נקראת תהלה, והוא מלשון אור, שנא׳‎ (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי, שהיא מביאה החיים לאדם על ידי הנס שהוא היסוד מעץ החיים שהוא התפארת, שהוא יונק החיים מהבינה הנקראת תהלה גם כן שהיא ארץ החיים, וממנה החיים מכח החכמה, כאמרו, החכמה תחיה בעליה:

פָּתַח וְאָמַר, מַה הוּא דְּאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ד) הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ. כַּד יִתְעֲבֵיד בַּר נַשׁ מִטִיפָּה, בְּשִׁלְיָיתָא דְאִמֵּיהּ, כְּמָה דְּאִתְרַבֵּי, אָעֵיל בֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְעֵיר זְעֵיר רוּחָא וְנַפְשָׁא. וְנֵר יְהֵיבַת עַל רֵישֵׁיהּ בְּלֵילְיָא. שֶׁנֶּאֱמַר, (איוב כ״ט:ג׳) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי. וְעַמּוּדָא דִנְהוֹרָא בִּימָמָא, שֶׁנֶּאֱמַר ק (שמות י״ד:י״ט) וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן וְגו', וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ כו' לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. וְנֶאֱמַר, (משלי ו׳:כ״ג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר.