קבלה על איוב 40:19

ועל ההשגה הגדולה אשר ישיגו הצדיקים לעתיד לבא אמרו ז"ל באגדה עתיד גבריאל לעשות גניגנא (סא קכיגיא) עם לויתן ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו שנאמרכי הוא ראשית דרכי אל העושו יגש חרבו (איוב מ׳:י״ט) רמזו בגבריאל למדת הגבורה אשר ממנו התאוה כאשר הזכרנו למעלה ורמזו בלויתן לתפארת שהוא לויתן הזכר ורמזו כי כאשר יאכלו הצדיקים לעתיד לבא הנקבה המלוחה להם יתחברו ויתאוו הרבה בזכר ויהיו טובים עד מאד כאשר היו ראויים להיות טרם החטא לפי הבריאה שהיתה דרכי אל וכל כך יתחברו בו עד אשר לא יתאוו תאוה בעולם (סא תאות העולם) הזה כלל. ואלמלי שהקב"ה יעורר להם כח הגבורה שהיא התאוה לצרך קיום העולם לא יוליד עוד ולא יאכלו עוד ולא יתנהגו כלל במנהגו של עולם אך יהיו מעין עולם השכלים ונמצא כח המנהיג מבוטל:

ומנלן, דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון. דכתיב ישמח ישראל בעושיו. ההיא חדוה דישראל לאו איהו, אלא בעושיו. בעושיו, בעושו מבעי ליה. אלא אלין קב"ה ושכינתיה, ואביו ואמו, דאף על גב דמיתו, קב"ה אעקר לון מג"ע, ואייתי לון עמיה לההוא חדוה, לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה. כד"א העושו יגש חרבו.