קבלה על אסתר 2:13

תו ויבן, אסתכל בסטרוי, ואתקין וכוין כל רוחותיה, למזרע ולאשקאה ולאולדא, למעבד לה כל צרכוי, כמה דאצטריך. ולבתר ויביאה, במה. בהאי צדיק. דכתיב, ובזה הנערה באה אל המלך, דהאי אמשיך לכלא, לסלקא לאתעטרא בשלימו. הכא מניעו דכל חובין, הכא מניעו דכל תיאובתין בישין.

את"ה, עטורא דסתימו דאתוון, כללא דכלהו כ"ב אתוון. ודא הוא א"ת. ה' דכליל לון מעילא, בהאי ה', וכניש לון בגויה, ודא איהו א"ת ה'. וכד איהי בשלימו בההוא נהר דאחיד בה, סלקא לאתעטרא לעילא, ודא איהו רזא דכתיב, ובזה הנערה באה אל המלך, וכדין את כל אשר תאמר ינתן לה. ודא איהו רזא ברוך אתה, ובעי לאתכוונא בהאי רזא, ולקשרא רעותא בהאי רזא.

וּמָאן דְּנָטִיר אוֹת בְּרִית בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי, בֵּין בִּבְרִית מִילָה, בֵּין בְּשַׁבָּת וְיֹמִין טָבִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵיהּ בְּגִינָהּ בְּכָל אֲתַר, וּמְכַסֵּי עֲלוֹי מִשָּׂנְאוֹי, כְּגַוְונָא דְמֹשֶׁה דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים צא א) בְּצֵל שַדָ''י יִתְלוֹנָן, וּכְגַוְונָא דְאֶסְתֵּר דְּסָתִיר לָהּ מֵאֲחַשְׁוִרוֹשׁ דְּאִיהוּ עָרֵלוְטָ מֵא, וְ שַׁוִּיבְּ אַתְרֵיהּשֵׁנִית (נ''אשדית) בּדִיּוֹקְנָ אדִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב יג) כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר וְגוֹמֵר, בָּעִִרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ מֵהָמָן הָרָשָׁע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לב ז) מִצַּר תִּצְּרֵנִי, דְאִיהוּ צַר וְאוֹיֵב.