קבלה על אסתר 2:12

אופן קכא
ראה משה סוד כסיל וכימה שיש בו רזין עילאין, ובימי מבול שהאריכו בגמרא בפרק קמא דר"ה (י"א ע"ב). ודרשו (ברכות נ"ט ע"א) על פסוק (איוב לח לב) ועיש על בניה תנחם, והאריך בספר סודי רזיא בענין כסיל וכימה, שהם כלל כל י"ב מזלות ויש בהם סודות עמוקים, עיין שם. והנה אמר הקב"ה לאיוב (שם לח לא) התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח, שיש לכסיל ה' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ויש לכימה נ' קשרים שבהם תלוין מרכבותיו, ובאלו השנים תלוין כל קשרי מרכבות של המזלות של י"ב חדש. והנה אמר הקב"ה לאיוב התוכל לשנות וליתן לכסיל ה' קשרים ולכימה ז', הלא הם היפך. וזה פשט הפסוק התקשור מעדנות כימה, ר"ל אם תוכל אתה לעשות מעדנות שיהיה לכימה ה' קשרים, או מושכות כסיל תפתח, ר"ל אם תוכל אתה מושכות כסיל שיהיו ז' כמנין א"ו, הלא באמת כסיל יש לו ז' קשרים, ולכימה ה'. ורצה משה לבא על תכונת אלו המזלות, אשר עליהם אמר יעקב מה נורא המקום הזה דייקא (בראשית כח יז), שהם ז' קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, אין זה כי אם בית אלהים, רמז שלא יהיה השגה לאלו ה' המזלות שנרמזין במלת ז"ה, ז' של כימה ה' של כסיל, כי אם בית אלהים, ר"ל בשעת הקמת המשכן שהוקם בחדש השני שהוא חדש אייר (במדבר א א), שהוא סוד זנב טלה כימה, לכן נקרא אותו זיו, דתמן זיוי דשכינתא לתקן פני שור שחטאו ישראל בעגל, ואז בא שכינה וחיילותיה בענין דגלים. וזה סוד שכותבין בגיטין חדש איי"ר מלא בב' יודי"ן, שכן הוא נוטרייקון "אברהם "יצחק "יעקב "רחל, ובזה המרכבה שלמה. וזה רמז דוד במזמור ו' (תהלים ו יא) שמנהג אשכנזים לאומרו בנפילת אפים, יבושו ויבהלו מאד כל "אויבי "ישובו "יבושו "רגע, ר"ת איי"ר, שאז באותו פרק אמרו האומות שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שיר השירים ז א), הפוך ישו"בו יהיה ממנו יבו"שו, שזה היה בשעת הדגלים בשעה שמזל כימה שהוא זנב טלה עולה (עיין במ"ר פ"ב ד'). וזה סוד כי"מה נוטריקון 'כבוד 'ה' 'מלא 'המשכן (שמות מ לד). ועל זה נתכוין יעקב באמרו אין ז"ה, שלא יהיה הבנה לאילו הב' מזלות כסיל וכימה, שהם ז' קשרים וה' קשרים, שהם סוד סולם שמלאכי אלהים עולים בראש התנין ויורדים בזנב התנין, שעליו אמר יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה, בגימטריא תני"ן, ובבית אלהים שהוא משכן נודע כבוד ה', שגם הוא נרמז במילת ז"ה, כי סוד דגלים הם בסוד יעקב, כמ"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב' ב), שבאים מיעקב שסידר המרכבה בנשיאת המטה שלו בסוד יעקב הוא ז' הויות, בסוד ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), ר"ל ז' פעמים שם של הוי"ה בגימטריא יעקב, סול"ם בגימטריא ה' פעמים הוי"ה. וזה שער השמים, ר"ל בארץ ישראל תמן נגלין סודות של כסיל וכימה, כי מכוון זה לעומת זה. על כן הפציר משה ופתח ואתחנן בו' אתוון ובו' תיבין, לקביל י"ב מזלות שהם ו' עולים ו' יורדים, שהם לקביל שם של הויה שיש לו י"ב צרופים ו' נגלים ו' נסתרים. וז"ש בעת ההיא, שתפילת משה היתה בענין ששה עתים המבוארים בפרשת נח שבהם תלוי הזמן, ונרמזין במלת ח"ק, נוטריקון "חריש "קציר, "חם "קור, "חורף "קיץ (בראשית ח כב), ז"ש בעת ההיא לאמר, שכל אמרתו היה על ענין י"ב חדשים של שנה ששה דכורין ו' נוקבין, לכן קרי ההיא וכתיב ההוא. ולזה אמר "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל בשעה שהוקם אהל מועד, שאז התחיל הקב"ה להראות למשה סוד כימה, שנשלם המרכבה לסוף שלשים יום של ניסן שהוא זנב טלה, ונרמז במלת כימה כ"בוד ה' "מלא "המשכן, את גדלך מסטרא דימינא, שהם ז' קשרים של כימה, כנרמז בג' וד' של גדלך, את ידך החזקה הם על ה' קשרים של כי"מה, כנרמז במלת ידך שהוא כדמות יד שיש לה ה' אצבעות, כן יש לכסיל ה' קשרים, חזק"ה בגימטריא כסיל, שכן יניקת כסיל מן שם של אלהים שיש לו ק"ך צרופים כמנין כסי"ל שהיא יד החזקה, אבל כימה היא יד ימין מסיטרא דכהן, שכן כימה בגימטריא כה"ן, וכן ע"ה ימים כמנין כימ"ה היה המשכן עד יום כ"ה בכסליו, מיום הכפורים שהם ע"ה ימים מנין כימ"ה. על זה אמר משה אשר מי אל, רמז במלת מ"י על מ' י"ום שגרם דור המבול קללה לעולם בכל שנה ושנה היה נראה בו רושם, עד שבא שלמה ונתרפא העולם מקללות המבול, שבא הקלקול לעולם ממזל כסיל וכימה, כדאמר בפרק קמא דראש השנה (י"א). ועל זה אמר משה ורמז במלת מ"י אל, נוטרייקון מ"ם יו"ם, אל זועם בכל יום (תהלים ז יב) בקללות המבול, אשר יעשה כמעשך אמר על כימה, כגבורתך על כסיל, שבהם תלוין שמים וארץ שהם כלל כל המזלות והגלגלים החוזרים בארץ, לכן רצה משה לתקן הרפואה עתה ולבא אל הארץ, עליו קאמר אעברה נא, רוצה אני להעביר קללות הארץ לעת עתה, ואראה את הארץ שם כשאהיה בארץ ישראל, אז אבא ואשיג זה שער השמים, ובמלת ארא"ה, בגימטריא ז"ה כסיל וכימה, ר"ל ז' קשרים של כימה, ה' קשרים של כסיל, שבכל אחד מהם תלוין ו' המזלות ברקיע ו' עולין ו' יורדים, לכן אמר ואראה בו'. השיב לו הקב"ה רב לך, יש לך השגה יותר מכסיל וכימה, אבל השגתך הגיע עד התנין בעצמו, וכל שכן זנב התנין, ומה שאתה מבקש לרפאות העולם מקללות המבול, כבר תקנת את עצמך במ' יום שהיית בהר, זה שאמר רב ל"ך דייקא, שכבר תקנת את עצמך בשאר דברים שהם שייכים למ' יום. ואמר רב לך, ר"ל יש לך רב בענין מ' יום, שהרי היית ג' פעמים מ' יום ברקיע, ואל תוסף דבר אלי כדבר הזה, שהוא על שבעה קשרים של כימה וה' קשרים של כסיל, שאמר הקב"ה עם איוב הנרמז בפסוק ראשון של ואתחנן. זה שאמר עלה ראש הפסגה, רצה לומר אין צריך אתה לכסיל וכימה, אבל עלייתך הוא ראש הפסגה שהוא ראש התנין בעצמו, שהראה הקב"ה למשה תנין הגדול הרובץ בתוך יאורי מצרים (יחזקאל כט ג), לכן אמר רב לך, התנין הגדול הוא שלך, וכמו שאמר משה ראש פתנים אכזר (דברים לב לג), שידע סוד אכזר למפרע "ראש "זנב "כימה "אגמון רזא עילאה מבואר בפסוק מראש פרעות אויב (דברים לב מב), ולאו למגנא אמר פרעה לעצמו לי יאורי, והיא סוד תנינים המבוארין בזוהר פרשת וארא עמוד מ"ח (זוהר ח"ב כ"ז ע"א), צו את יהושע וחזקה"ו על ו' עתים מסיטרא דימינא, שהוא זמן הקיץ תמן "חרישה "זריעה "קצירה שבהם מושל מלאך מיכאל, ואמצהו על ו' עתים של ימות החורף שבהם מושל גבריאל שהוא טלה ברד, בסוד ששה חדשים בשמן המור (אסתר ב יב), מו"ר בגימטריא גברי"אל שהוא מושל על כל ימי החורף, אבל מיכאל מושל על כל ימי החמה. ועליו קאמר משה ופתח בו' תיבין ובו' אתוון, לקביל ב' מלאכים אלו ששולטים כל ימות השנה, לכן יש בשנה פשוטה ימים כמנין מיכא"ל וגבריא"ל, ועל זה אמר גדלך כנגד מיכא"ל, ידך כנגד גבריא"ל:

אופן רלז
בא משה להתפלל על עניין תורה שבעל פה, ומבואר [בתנחומא פרשת נח (סי' ג')] בעניין שתי ישיבות שקבע הקב"ה לישראל ב' חדשים בשנה, חדש אדר וחדש אלול, כמו שהאריך שם שמזה הטעם הוצרך הקב"ה להגלות החדש והמסגר (מלכים ב' כד יד), כדי שלא יתבטל התורה שבעל פה מישראל, ועליהם התפלל משה שלא יהיו בגלות, משום הכי וישקוד ה' על הרעה (דניאל ט יד), שקד הקב"ה לגלות גלות יכניה שהוא החרש והמסגר קודם שגלה גלות צדקיה, ואף בשאר גליות גם לימות המשיח לא יהיה ללומדי תורה שום צער, כל זה בא להם מתפלת משה שראה משה ברוח הקודש הדורות שיהיו בזמן החורבן, לזה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, על אותו העת צרה שיהיה ליעקב, והתחיל להתפלל על אלו ב' חדשים שלא יתבטלו מישראל, את גדלך זה חדש אדר, דתמן מדת טובו של הקב"ה שהוא עת רצון שנהפך לישראל לששון ולשמחה (אסתר ט כב), אשר עליו קאמר בעת ההיא, שהוא היה ה' אדר, על אותו עת ממש היה מתפלל לאמר לדורות, ולשון לאמר קאי על תורה שבעל פה, כי לשון דבור הוא תורה שבכתב, ולשון אמירה הוא תורה שבעל פה, וכמו דאיתא בזוהר (ח"ב פ"ג ע"ב) לאמר היא סטרא דנוקבא, כמד"א (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו, ולכן מלת ההיא קרי, ההוא כתיב, שהיו ישראל מזווגין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, כמ"ש נאוו לחייך בתורים (שיר השירים א י), מלשון בהגיע תור (אסתר ב יב), תורים הם שני עתים הללו צווארך בחרוזים, שהיו מחריזין מתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, ומכתובים למשנה, וממשנה לברייתא, ומברייתא לתלמוד (שהש"ר פ"א י'). וז"ש תורי זהב נעשה לך (שם (שה"ש א יא) על תורה שבעל פה, נקדות כסף תורה שבכתב. גם תורי זהב על חדש אלול, נקודת כסף על חדש אדר. וכן בכאן את גדלך זה חדש אדר, ידך החזקה חדש אלול, שהוא סוד ויהי היא סטרא דעשו, שהוא ויהי לתשובת השנה (שמואל א' יא א), שהוא זמן התשובה זמן בית דין שלמעלה הוא ל' יום בעת צאת מלכים, הם צאת מלאכים שלמעלה שמכריזין אותו חדש לעשות תשובה, והוא זמן ירחא תקיפא שהוא ירח איתן, וכתבו התוספות פרק היה קורא (ברכות דף יז ע"ב ד"ה תרי) על פסוק (ישעיה מו יב) אבירי לב אינון מתא מחסיא, אבירי לב אינון דלא מתגיירין, כתבו התוספות שב' פעמים בשנה ראו עמודא דנורא. הנה לדעתי זה הטעם שדרש במדרש תנחומא על אלו ב' חדשים קאמר (ישעיה ט א) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, שהעוסקים בתלמוד נקראו חושך, (וכמו שאמרו רז"ל בסנהדרין (כ"ד ע"א) במחשכים הושבני (איכה ג ו) זו תלמוד בבלי), ולדעתי זה ראו אור גדול, שנעשה להם נס עמודא דנורא, ונרמז במלת חשך על חדש אדר, שבאותו חדש נעשה נס של חשך במצרים וקץ שם לחשך (איוב כח ג), ואחר כך אמר ישבו צלמות על חדש אלול, שאז הוא זמן שמזכירין לחיים ולמות כנגד יום הדין של ראש השנה, על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שבאותן שני חדשים היו רואים נסים בשמים ובארץ, גם עוסקי בתורה שבכתב נקראו שמים, ובתורה שבעל פה נקראו ארץ, וז"ש אשר יעשה כמעשך וכגבורתיך, שהם הנסים שהם הנס עמודא דנורא, ובשביל זה התפלל אעברה נא, שרצה ליכנס לארץ ישראל לתקן בתפלתו שלא תתבטל תורה מעולם, ולכן אמר ארץ כנגד התורה שבעל פה, ההר הטוב כנגד התורה שבכתב, והלבנון על אותן גבורי החיל שהם ארזי לבנון אדירי תורה, שלא יתבטל מעולם ולא יסבלו שום גלות. השיב הקב"ה רב לך, אין צריך אתה בשביל זה ליכנס לארץ ישראל, כי אתה רבן של כל ישראל, ובשבילך ישקוד ה' על הרעה, שגלה גלות יכניה כדי שלא תשכח תורה מישראל, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ז"ה דייקא, שהוא י"ב שנים שגלו גלות יכניה קודם הגליות, ולכן היה החרש והמסגר אלף, שהוא זכות של משה שהיא סוד אלף, כמ"ש (ויק"ר פ"ב א') ומני אלף אחד מצאתי (קהלת ז כח) (איוב ט׳:ג׳), זה משה, כי אלף המגן היה תלוי עליו כל שלטי הגבורים (שה"ש ד ד) וז"ש ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, זו משלי (ספרי יא) (דברים א יא), דמשה זכה לאלף (זכוון)[זיוון]. וזה נרמז ונשב בגי' חסר א', נוטריקון "גלות "יכניה, שהיה משה מתעסק ומתפלל על אותו הדור, וזה נרמז בתשובת הקב"ה רב לך, דרגא דילך שהוא אלף יצולו בשבילך: