מגלה עמוקות
אופן א
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר: הנה מלת לאמר דרשו בו רבותינו ז"ל במדרש רבה בכמה דרשות, וגם פליגי באיזה עת היתה התפלה, על דרך הפשט באותו הפרק כשאמר לו הקב"ה עלה אל הר העברים (במדבר כז יב), מיד באותו פרק כתיב (במדבר כז טו) וידבר משה אל ה' לאמר, שמשונה אותה פרשה מכל פרשיות שבתורה דאתמר בהו וידבר ה' אל משה לאמר, ובכאן להיפך משה אמר אל ה' לאמר. לכן נראה פירוש הפסוק הכי, ואתחנן אל ה' באותו עת שאמרתי אל הקב"ה מלת לאמר, ובאותו עת התפלל על ענין ביאת הארץ, כשאמר בפרשת פנחס (במדבר כז טז) יפקוד ה' אלהי הרוחות וגו' איש על העדה וגו', שיש להקשות שם איך עלה על דעת משה שירשו בניו את כתרו, והלא כמה רמזים רמז לו הקב"ה למשה שיהושע יאכל פריו לפי שהוא נוצר תאנה (משלי כז יח, עיין תנחומא פנחס סי' י"א), הרי משנה שלימה היא (אהלות פ"ז מ"ו) אין דוחין נפש מפני נפש כדאיתא במדרש רבה פרשת מצורע (ויק"ר פי"ט ו'). אבל הענין כך הוא, שמשה ביקש שם שיהיו שני בני אדם המנהיגים, כי כבר יש בצרוף מלת בראשית בשת"י א"ר, בסוד שנים שנים באו אל וגומר (בראשית ז ט), כמ"ש (משלי לא כא) כי כל ביתה לבוש שנים, אל תקרי שנים אלא שנים (זוהר ח"א רל"ח ע"ב). וכן היה בבריאה כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב ל"א) רבנן אמרי אמר הקב"ה לישראל בני כל מה שבראתי בראתי זוגות. שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, עולם הזה ועולם הבא זוגות וכו', וכן תורה שבכתב נתנה על ידי שני שדיך (שיר השירים ד ה), שהם משה ואהרן (שהש"ר פ"ד י"ב). וכן אשכחנא בדורות התנאים שהיו שנים, שמעיה ואבטליון, הילל ושמאי, רבי ור' נתן סדרו משניות והיו סוף התנאים, רב אשי ורבינא סוף התלמוד (כדאיתא בפרק ז' דב"מ דף פ"ו.). וכן רב ושמואל הלכה כרב באיסורא, לפי שהוא היה בקי בהוראה (כמ"ש בפרק קמא דכריתות דף י"ג (ע"ב), וכל היכא דיתיב רב, לא סגי ליה בלא הוראה), אבל שמואל היה בקי בדינא, (ומכנים אותו בתלמוד בשם שבור מלכא, כדאיתא בפסחים דף נ"ד (ע"א) ובכמה דוכתא, ושבור מלכא היה בקי בדינין, כמ"ש רש"י [ד"ה קמיה] והתוספות שלהי ב"מ [קי"ט ע"א ד"ה שבור]. ועל כן התפלל משה אי סייפא לאו ספרא, (כמ"ש בע"ז דף י"ז:), והיתה כוונתו של משה שיהיו שנים, דהיינו איש אחד על העדה אשר יצא לפניהם במלחמה ואשר יבא לפניהם במלחמה, ואיש אחד אשר יוציאם בתורה להיותם יושבים באהלים ללמוד, ואשר יביאם בזכיותיו ללמוד תורה ברבים, (כמאמרם ז"ל בתמורה דף ט"ז. על יעבץ), ואם כן אף כאן אמר מתחלה ואת יהושע צויתי בעת ההיא, והזהרתי אותו על ענין המלחמות שיהיו לישראל, כי ידוע היה למשה חיותו מספר של אדם הראשון, שהראה לו הקב"ה למשה דור ודור ודורשיו עד דורו של ר' עקיבא ועד סוף העולם, כדאיתא בסנהדרין דף ל"ח (ע"ב), ובע"ז דף ה' (ע"א) ובמדרש רבה פרשת כי תשא (שמו"ר פ"מ ב'), ובשעה שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), הראה לו הקב"ה כל האוצרות של מתן שכר שמתוקנות לצדיקים כו', כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא [סי' כ"ז], ובלי ספק שמיד אחר דורו של משה שקיבל את התורה מסיני, כתוב שם שהוא ימסרוה ליהושע. ומרומז ענין זה במלת ואתחנן, שהוא מלשון וחנותי את אשר אחון כמ"ש רש"י ז"ל (ד"ה ואתחנן), וגם בלי ספק ידע משה שיהושע יהיה המנהיג אחריו, וכן היה כתוב בספר תולדות אדם הראשון, שהוא ממידת וחנותי את אשר אחון, קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד). אבל תחינתו היתה באותה עת כשאמר משה להקב"ה לאמר שילך הוא עם ישראל. וז"ש אתה החלות להראות את עבדך אעברה נא, הוא לשון העברה בעלמא ואראה את הארץ, ואין בקשתי להיות ראש ומנהיג של ישראל, רק כונתי ואראה את הארץ (ר"ל על סגולת תועלת ארץ ישראל, כמאמרם ז"ל בב"ב דף קנ"ח (ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים, ובמדרש רבה פרשת בראשית פרשה י"ו (ב"ר פט"ז ד') אין תורה כתורת ארץ ישראל, כמ"ש וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב יב), וכמ"ש הארץ הטובה. ואפשר שנרמזו ב' מנהיגים אלו במה שהתחיל אתה החלות להראות שהוא כפל, כמו שמקשים המפרשים בפסוק (שמות כז כ) ואתה תצוה, כן בכאן אתה החלות מלת אתה מיותרת. אבל מרמז על הנהגת הקב"ה שהוא מנהיג העולם בב' מדות הנרמזים בפסוק (תהלים לג ו) בדב"ר ה' שמים נעשו, נוטריקון במידת דין במידת רחמים, ולכן פתח ה' אלהים רחום בדין כפירוש רש"י. ורצונו לומר כמו שאתה מנהיג את העולם בב' מדות אלו, ומבואר באמרו את גדלך זו מדת החסד ורחמים כמו שאמרו ז"ל בספרי [כ"ד] ורש"י מביאו, את גדלך זו מדת טובך וכו', את ידך החזקה זו מדת הדין, ואמר משה כן יהיו הנהגות העולם הזה על ידי שני מנהיגים. וז"ש אעברה נא, שגם אנכי אהיה בארץ ישראל ללמוד תורת חסד על לשונו, ואותו המנהיג יהיה מנהיג בדין. והשיב הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד, ר"ל הלא כבר השבתי לך (במדבר כז יח) קח לך את יהושע, לך דייקא בשעה שאמרת יפקוד ה' אלהי הרוחות שבקשת על ב' מנהיגים, לכן רב לך בתשובה שהשבתי במלת לך, אל תוסף לדבר אלי עוד, ר"ל שיה' עוד מנהיג על ישראל דאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד (כדאיתא בפרק קמא דשבועות דף ט' (ע"א) ובחולין דף ס' (ע"ב) גבי קטרוג הלבנה), כי דבר אחד לדור ולא שני דברים (כדאיתא בסנהדרין דף ח'.). ומרומז במלת בדבר הזה כנזכר על שביקש משה ב' מנהיגים, כי מלת בדבר, נוטריקון במדת דין במדת רחמים, והקב"ה השיב שאחד ינהג אותם, ושוב חזר ופירש צו את יהושע שיהיה מלך ואב בית דין של ישראל וחכם שלהם בתורה. וז"ש ב' לשונות וחזקהו בתורה, ואמצהו במלחמה ובדרך ארץ, ועל זה אמר כי הוא יעבור לפניהם במלחמה, והוא ינחיל אותם בתורה, כמ"ש כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' לה):
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר: הנה מלת לאמר דרשו בו רבותינו ז"ל במדרש רבה בכמה דרשות, וגם פליגי באיזה עת היתה התפלה, על דרך הפשט באותו הפרק כשאמר לו הקב"ה עלה אל הר העברים (במדבר כז יב), מיד באותו פרק כתיב (במדבר כז טו) וידבר משה אל ה' לאמר, שמשונה אותה פרשה מכל פרשיות שבתורה דאתמר בהו וידבר ה' אל משה לאמר, ובכאן להיפך משה אמר אל ה' לאמר. לכן נראה פירוש הפסוק הכי, ואתחנן אל ה' באותו עת שאמרתי אל הקב"ה מלת לאמר, ובאותו עת התפלל על ענין ביאת הארץ, כשאמר בפרשת פנחס (במדבר כז טז) יפקוד ה' אלהי הרוחות וגו' איש על העדה וגו', שיש להקשות שם איך עלה על דעת משה שירשו בניו את כתרו, והלא כמה רמזים רמז לו הקב"ה למשה שיהושע יאכל פריו לפי שהוא נוצר תאנה (משלי כז יח, עיין תנחומא פנחס סי' י"א), הרי משנה שלימה היא (אהלות פ"ז מ"ו) אין דוחין נפש מפני נפש כדאיתא במדרש רבה פרשת מצורע (ויק"ר פי"ט ו'). אבל הענין כך הוא, שמשה ביקש שם שיהיו שני בני אדם המנהיגים, כי כבר יש בצרוף מלת בראשית בשת"י א"ר, בסוד שנים שנים באו אל וגומר (בראשית ז ט), כמ"ש (משלי לא כא) כי כל ביתה לבוש שנים, אל תקרי שנים אלא שנים (זוהר ח"א רל"ח ע"ב). וכן היה בבריאה כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב ל"א) רבנן אמרי אמר הקב"ה לישראל בני כל מה שבראתי בראתי זוגות. שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, עולם הזה ועולם הבא זוגות וכו', וכן תורה שבכתב נתנה על ידי שני שדיך (שיר השירים ד ה), שהם משה ואהרן (שהש"ר פ"ד י"ב). וכן אשכחנא בדורות התנאים שהיו שנים, שמעיה ואבטליון, הילל ושמאי, רבי ור' נתן סדרו משניות והיו סוף התנאים, רב אשי ורבינא סוף התלמוד (כדאיתא בפרק ז' דב"מ דף פ"ו.). וכן רב ושמואל הלכה כרב באיסורא, לפי שהוא היה בקי בהוראה (כמ"ש בפרק קמא דכריתות דף י"ג (ע"ב), וכל היכא דיתיב רב, לא סגי ליה בלא הוראה), אבל שמואל היה בקי בדינא, (ומכנים אותו בתלמוד בשם שבור מלכא, כדאיתא בפסחים דף נ"ד (ע"א) ובכמה דוכתא, ושבור מלכא היה בקי בדינין, כמ"ש רש"י [ד"ה קמיה] והתוספות שלהי ב"מ [קי"ט ע"א ד"ה שבור]. ועל כן התפלל משה אי סייפא לאו ספרא, (כמ"ש בע"ז דף י"ז:), והיתה כוונתו של משה שיהיו שנים, דהיינו איש אחד על העדה אשר יצא לפניהם במלחמה ואשר יבא לפניהם במלחמה, ואיש אחד אשר יוציאם בתורה להיותם יושבים באהלים ללמוד, ואשר יביאם בזכיותיו ללמוד תורה ברבים, (כמאמרם ז"ל בתמורה דף ט"ז. על יעבץ), ואם כן אף כאן אמר מתחלה ואת יהושע צויתי בעת ההיא, והזהרתי אותו על ענין המלחמות שיהיו לישראל, כי ידוע היה למשה חיותו מספר של אדם הראשון, שהראה לו הקב"ה למשה דור ודור ודורשיו עד דורו של ר' עקיבא ועד סוף העולם, כדאיתא בסנהדרין דף ל"ח (ע"ב), ובע"ז דף ה' (ע"א) ובמדרש רבה פרשת כי תשא (שמו"ר פ"מ ב'), ובשעה שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), הראה לו הקב"ה כל האוצרות של מתן שכר שמתוקנות לצדיקים כו', כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא [סי' כ"ז], ובלי ספק שמיד אחר דורו של משה שקיבל את התורה מסיני, כתוב שם שהוא ימסרוה ליהושע. ומרומז ענין זה במלת ואתחנן, שהוא מלשון וחנותי את אשר אחון כמ"ש רש"י ז"ל (ד"ה ואתחנן), וגם בלי ספק ידע משה שיהושע יהיה המנהיג אחריו, וכן היה כתוב בספר תולדות אדם הראשון, שהוא ממידת וחנותי את אשר אחון, קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד). אבל תחינתו היתה באותה עת כשאמר משה להקב"ה לאמר שילך הוא עם ישראל. וז"ש אתה החלות להראות את עבדך אעברה נא, הוא לשון העברה בעלמא ואראה את הארץ, ואין בקשתי להיות ראש ומנהיג של ישראל, רק כונתי ואראה את הארץ (ר"ל על סגולת תועלת ארץ ישראל, כמאמרם ז"ל בב"ב דף קנ"ח (ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים, ובמדרש רבה פרשת בראשית פרשה י"ו (ב"ר פט"ז ד') אין תורה כתורת ארץ ישראל, כמ"ש וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב יב), וכמ"ש הארץ הטובה. ואפשר שנרמזו ב' מנהיגים אלו במה שהתחיל אתה החלות להראות שהוא כפל, כמו שמקשים המפרשים בפסוק (שמות כז כ) ואתה תצוה, כן בכאן אתה החלות מלת אתה מיותרת. אבל מרמז על הנהגת הקב"ה שהוא מנהיג העולם בב' מדות הנרמזים בפסוק (תהלים לג ו) בדב"ר ה' שמים נעשו, נוטריקון במידת דין במידת רחמים, ולכן פתח ה' אלהים רחום בדין כפירוש רש"י. ורצונו לומר כמו שאתה מנהיג את העולם בב' מדות אלו, ומבואר באמרו את גדלך זו מדת החסד ורחמים כמו שאמרו ז"ל בספרי [כ"ד] ורש"י מביאו, את גדלך זו מדת טובך וכו', את ידך החזקה זו מדת הדין, ואמר משה כן יהיו הנהגות העולם הזה על ידי שני מנהיגים. וז"ש אעברה נא, שגם אנכי אהיה בארץ ישראל ללמוד תורת חסד על לשונו, ואותו המנהיג יהיה מנהיג בדין. והשיב הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד, ר"ל הלא כבר השבתי לך (במדבר כז יח) קח לך את יהושע, לך דייקא בשעה שאמרת יפקוד ה' אלהי הרוחות שבקשת על ב' מנהיגים, לכן רב לך בתשובה שהשבתי במלת לך, אל תוסף לדבר אלי עוד, ר"ל שיה' עוד מנהיג על ישראל דאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד (כדאיתא בפרק קמא דשבועות דף ט' (ע"א) ובחולין דף ס' (ע"ב) גבי קטרוג הלבנה), כי דבר אחד לדור ולא שני דברים (כדאיתא בסנהדרין דף ח'.). ומרומז במלת בדבר הזה כנזכר על שביקש משה ב' מנהיגים, כי מלת בדבר, נוטריקון במדת דין במדת רחמים, והקב"ה השיב שאחד ינהג אותם, ושוב חזר ופירש צו את יהושע שיהיה מלך ואב בית דין של ישראל וחכם שלהם בתורה. וז"ש ב' לשונות וחזקהו בתורה, ואמצהו במלחמה ובדרך ארץ, ועל זה אמר כי הוא יעבור לפניהם במלחמה, והוא ינחיל אותם בתורה, כמ"ש כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' לה):
קל"ח פתחי חכמה
יש הפרש בין ענין טלא דבדולחא דמתחזיין כל גוונין בגוה לענין רדל"א, עדיין קשה למה נקראת מסופקת, יהיה כמו טלא דבדולחא שיש בה כל גוונין, שכך נאמר בזאת. התשובה כדלקמן:
מגלה עמוקות
אופן קלח
איתא בכנפי יונה (עמוד פ') אחת שאלתי מאת ה' (תהלים כז ד), שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם על ידי יסורין (ברכות דף ה'.), והם נרמזין במלת אח"ת, 'ארץ ישראל, 'חיי עולם הבא, 'תורה, שבאים מג' אבות. תורה בא מסיטרא דאברהם שקיים אפילו עירוב תבשילין (יומא כ"ח ע"ב), וארץ ישראל מסיטרא דיצחק שהוצרך לישב בארץ ישראל שהיה עולה תמימה (ב"ר פס"ד ג'), חיי עולם הבא מסיטרא דיעקב שמטתו שלימה (ויק"ר פל"ו ה'), וחקוקה תחת כסא הכבוד (במ"ר פ"ד א'). הנה בכאן סידר משה תפלתו, מאחר שאתה החלות להראות לי זכות אבות, ר"ל בשעת עשיית העגל כשזכר ג' אבות, הסכים הקב"ה עמו ואמר סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), בא גם כן עתה לסדר ג' אבות, את גדלך זה אברהם, שבזכותו ניתנה התורה שנתן לו הקב"ה קלסתר פנים של אברהם (שמו"ר פכ"ח א'), את ידך החזקה זה יצחק, בזכותו ניתנה מתנה שנייה, אשר מי אל זה יעקב, בזכותו ניתנה מתנה שלישית. ולכן בא עתה להתפלל מאחר שהתחיל הקב"ה ליתן לו את התורה במתנה, כמ"ש (שחרית לשבת) ישמח משה במתנת חלקו (וז"ש להראות א"ת עבד"ך בגימטריא במתנ"ה), לכן אעברה נא ואזכה לכל הג' מתנות, את הארץ הוא מתנת ארץ ישראל, ההר הטוב הזה על מתנת התורה, כמ"ש רז"ל (ב"ר פט"ז ד') וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב יב), אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולכן אני מבקש לילך לארץ, והלבנון הוא כנגד עולם הבא, דכתיב אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים לעלות לעולם הבא (בראשית כח יז). השיב הקב"ה רב לך, כבר נתתי לך הרוב מן ג' מתנות אלו, שנתתי לישראל מיעוט רוב הוא שנים, דהיינו תורה ועולם הבא רב טוב הצפון, אבל על מתנה שלישית שהיא מתנת ארץ ישראל, אל תוסף לדבר עוד, אבל צו את יהושע ויזכה למתנה שלישית גם כן שהיא ארץ ישראל. והנה לפי זה מיושב מ"ש במדרש פרשה זו (תנחומא ואתחנן סי' ו') שביקש משה שישלח הקב"ה עליו יסורין. וקשה יסורין מאן דכר שמיה. אבל לפי זה ניחא, שסידר מתחילה ג' מתנות שבאו לעולם על ידי ג' אבות, וכולם ניתנו על ידי יסורין, ולכן אמר בכאן גם כן אעברה, מלשון שיתמלא הקב"ה עברה כאשה עוברה (עיין ברכות כ"ט ע"ב), וידון אותו ביסורין כדי ליתן ג' מתנות אלו שסידר בתפלתו, דהיינו את הארץ היא נתינת ארץ ישראל, שלא בא רק על ידי יסורין, וכן ההר הטוב שהיא התורה, וכן הלבנון שהוא עולם הבא, שכל הג' אלו דוקא באים על ידי יסורין. השיב הקב"ה על השנים תורה ועולם הבא רב לך, כבר קבלת הרבה יסורין בנתינת התורה שישבת בתענית קכ"א ימים, נמצא שעל אלו ב' מתנות תורה ועולם הבא רב לך, כבר היה לן רב יסורין, אבל על ארץ ישראל אל תוסף לדבר, זה נרמז בפסוק ראשון בעת ההיא, ר"ל באותו עת כשרצה לכנוס לארץ ישראל, ביקש גם כן על שני מתנות הנשארים שנרמזים במילת ע"ת, 'עולם הבא 'תורה, שעל ג' אלו ביקש ביחד, ששלשתן נרמזין במילת אח"ת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, כמו שכתב האר"י ז"ל כי ג' אלו כלולים בשכינה שהיא נקראת אח"ת, כי ג' אלו הם סוד ג' קוין של ג' אבות, והשכינה שהיא כוס של ברכה צריך שלשה (זוהר ח"ג רמ"ו ע"א). וזה סוד שהתחיל משה בשם של אדנ"י שהיא השכינה, אחר כך הזכיר הוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד כו"ס ישועות אשא (תהלים קטז יג), כי אלהים הוא סוד כו"ס, והויה הוא סוד ישועות ה', עלין תקיפין דסחרין לשושנה (זוהר ח"א א' ע"א):
איתא בכנפי יונה (עמוד פ') אחת שאלתי מאת ה' (תהלים כז ד), שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם על ידי יסורין (ברכות דף ה'.), והם נרמזין במלת אח"ת, 'ארץ ישראל, 'חיי עולם הבא, 'תורה, שבאים מג' אבות. תורה בא מסיטרא דאברהם שקיים אפילו עירוב תבשילין (יומא כ"ח ע"ב), וארץ ישראל מסיטרא דיצחק שהוצרך לישב בארץ ישראל שהיה עולה תמימה (ב"ר פס"ד ג'), חיי עולם הבא מסיטרא דיעקב שמטתו שלימה (ויק"ר פל"ו ה'), וחקוקה תחת כסא הכבוד (במ"ר פ"ד א'). הנה בכאן סידר משה תפלתו, מאחר שאתה החלות להראות לי זכות אבות, ר"ל בשעת עשיית העגל כשזכר ג' אבות, הסכים הקב"ה עמו ואמר סלחתי כדבריך (במדבר יד כ), בא גם כן עתה לסדר ג' אבות, את גדלך זה אברהם, שבזכותו ניתנה התורה שנתן לו הקב"ה קלסתר פנים של אברהם (שמו"ר פכ"ח א'), את ידך החזקה זה יצחק, בזכותו ניתנה מתנה שנייה, אשר מי אל זה יעקב, בזכותו ניתנה מתנה שלישית. ולכן בא עתה להתפלל מאחר שהתחיל הקב"ה ליתן לו את התורה במתנה, כמ"ש (שחרית לשבת) ישמח משה במתנת חלקו (וז"ש להראות א"ת עבד"ך בגימטריא במתנ"ה), לכן אעברה נא ואזכה לכל הג' מתנות, את הארץ הוא מתנת ארץ ישראל, ההר הטוב הזה על מתנת התורה, כמ"ש רז"ל (ב"ר פט"ז ד') וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב יב), אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולכן אני מבקש לילך לארץ, והלבנון הוא כנגד עולם הבא, דכתיב אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים לעלות לעולם הבא (בראשית כח יז). השיב הקב"ה רב לך, כבר נתתי לך הרוב מן ג' מתנות אלו, שנתתי לישראל מיעוט רוב הוא שנים, דהיינו תורה ועולם הבא רב טוב הצפון, אבל על מתנה שלישית שהיא מתנת ארץ ישראל, אל תוסף לדבר עוד, אבל צו את יהושע ויזכה למתנה שלישית גם כן שהיא ארץ ישראל. והנה לפי זה מיושב מ"ש במדרש פרשה זו (תנחומא ואתחנן סי' ו') שביקש משה שישלח הקב"ה עליו יסורין. וקשה יסורין מאן דכר שמיה. אבל לפי זה ניחא, שסידר מתחילה ג' מתנות שבאו לעולם על ידי ג' אבות, וכולם ניתנו על ידי יסורין, ולכן אמר בכאן גם כן אעברה, מלשון שיתמלא הקב"ה עברה כאשה עוברה (עיין ברכות כ"ט ע"ב), וידון אותו ביסורין כדי ליתן ג' מתנות אלו שסידר בתפלתו, דהיינו את הארץ היא נתינת ארץ ישראל, שלא בא רק על ידי יסורין, וכן ההר הטוב שהיא התורה, וכן הלבנון שהוא עולם הבא, שכל הג' אלו דוקא באים על ידי יסורין. השיב הקב"ה על השנים תורה ועולם הבא רב לך, כבר קבלת הרבה יסורין בנתינת התורה שישבת בתענית קכ"א ימים, נמצא שעל אלו ב' מתנות תורה ועולם הבא רב לך, כבר היה לן רב יסורין, אבל על ארץ ישראל אל תוסף לדבר, זה נרמז בפסוק ראשון בעת ההיא, ר"ל באותו עת כשרצה לכנוס לארץ ישראל, ביקש גם כן על שני מתנות הנשארים שנרמזים במילת ע"ת, 'עולם הבא 'תורה, שעל ג' אלו ביקש ביחד, ששלשתן נרמזין במילת אח"ת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, כמו שכתב האר"י ז"ל כי ג' אלו כלולים בשכינה שהיא נקראת אח"ת, כי ג' אלו הם סוד ג' קוין של ג' אבות, והשכינה שהיא כוס של ברכה צריך שלשה (זוהר ח"ג רמ"ו ע"א). וזה סוד שהתחיל משה בשם של אדנ"י שהיא השכינה, אחר כך הזכיר הוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד כו"ס ישועות אשא (תהלים קטז יג), כי אלהים הוא סוד כו"ס, והויה הוא סוד ישועות ה', עלין תקיפין דסחרין לשושנה (זוהר ח"א א' ע"א):