מי השלוח
ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם וכו'. אודם הוא נגד שבט ראובן, כי אדום הוא גוון שמחה וראובן נקרא ע"ש ראיה כי בכל עניניו ודבריו רואה תמיד נכחו את ה', והש"י מאיר עיניו ומזה בא גודל השמחה לאדם כמ"ש (משלי ט"ו,ל') מאור עינים ישמח לב. פטדה הוא נגד שבט שמעון, כי בשבט שמעון נמצא עמקות גדול בד"ת, אך בטרם שיוציאו אותו לפועל יצטרכו לברורים, וכן רשב"י יען כי היה משבט שמעון כידוע היו בו ד"ת עמוקים כמו במרע"ה, ועל זה רומז פטדה כי הוא אותיות פה, וט"ת ודל"ת המה אותיות הקודמים לשם יו"ד ה"א וזה מורה לעמקות החכמה שנמצא בזה השבט שלא יוכלו להוציא ולהביא השם לפה. וברקת היא לשבט לוי, כי ברקת מרמז על יראה מלשון ברק שמגלה אורו פתאום ובזה השבט נמצא יראה מבוררת כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו'. והטור השני נופך וכו'. נופך הוא נגד שבט יהודה כי באבן הנופך רופפים כל הגוונים ונכללים בו, וכן הוא שבט יהודא שאינו תמיד במדה אחת רק כשעומד בין צדיקים גמורים הוא צדיק גמור וכשעומד בין בעלי תשובה הוא הגדול שבבעלי תשובה כמו שמצינו בגמ' (שבת נ"ו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ומצינו נמי [מו"ק ט"ז:] שהוקם עולה של תשובה, וגם מצינו (תהלים פ"ו, א'-ב') שפעם אמר כי עני ואביון אני ופעם אמר כי חסיד אני. ספיר היא נגד שבט יששכר, כי ספיר מורה על חכמה צלולה ומבוררת כמ"ש (שמות כ"ד,י') לבנת הספיר, ובשבט יששכר נאמר (דברי הימים א' י"ב,ל"ב) יודעי בינה לעתים שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים וזה היה רק בחכמה מבוררת מאת ה', כי חלקי השעה לתתר"ף חלקים בגימ' ד' פעמים אלקים. ויהלום הוא נגד שבט זבולון כי יהלום הם אותיות י"ה הלום, כי הוא בוטח שהש"י אתו בכל הענינים שהוא, ואף שנראים שהם עניני עוה"ז, כדאיתא בגמ' (מגילה ו'.) זבולון עסק בפרקמטיא גם אז הוא דבוק בהש"י. והטור השלישי לשם וכו'. לשם הוא נגד שבט דן, כי בזה השבט נמצא תקופות וניצוח גדול ובניצוח נמצא לפעמים שיראה לעין אנושי ככעס, לזה הכתוב מעיד עליו שהוא כלי לשם השם, וכן גם החלק בארץ שנפל בגורלו מורה ע"ז שנאמר (שופטים י"ח,כ"ט) ואולם ליש שם העיר לראשונה וליש מורה על תקופות ועזוז כמ"ש (משלי ל',ל') ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל, אך אחר שנפל בגורלם נקרא (יהושע י"ט,מ"ז) לשם, שמורה שכל תקופתם הוא מחמת שהוא בטוח שהש"י יעזרו, יען כי הוא הולך בתום כמבואר בגמ' (פסחים ד'.) ההוא דאמר דון דיני, אשתכח דמדן קאתי כי היה בו תקופות אשר בטח שיזכה בדין, כי בכל עניני עוה"ז ואפילו מצות ומע"ט שהאדם עושה הוא אח"כ בספק, כגון כשאדם נותן צדקה לעני והעני ילך בכח הזה ויעשה מצוה, נקרא מסייע ידי עושה מצוה ובאם העני עשה עבירה ח"ו בזה הכח, אז יהיה הנותן מסייע ידי עוברי עבירה, ובזה השבט נמצא תקופות גדול שהוא בטוח בה' ומאחר שעשה המצוה בתמימות, למה יזמין לו הש"י מכשול בזה, בטח שיזמין לו הש"י עני כשר וילך בזה הכח ויעשה מצוה. שבו הוא נגד שבט נפתלי, כי שבו הוא מלשון שב, היינו אף בעת שהולך לעסוק בעסקי עוה"ז ונראה לעין בשר ודם כי ח"ו אין לבו לה' גם אז הוא משיב לבו וצופה לה', וגם שם הנשיא שלו מורה ע"ז כי שמו היה אחירע בן עינן היינו הולך תמיד דרך אחוריים שלא יפנה עורף, בן עינן היינו שעיניו המה תמיד להש"י. ואחלמה הוא לשבט גד, היינו קבוץ ותקופות גדול לעת שיהיה נצרך לקבץ ולכנס את ישראל יחד ע"פ רצון ה', אז מהשבט הזה יצא כל מיני תקופות לישראל כמ"ש אצלו (בראשית מ"ט,י"ט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. והטור הרביעי תרשיש וכו'. תרשיש הוא נגד שבט אשר, כי אשר הוא ענין הרחבה והתפשטות וגם תרשיש מורה על התפשטות כמ"ש (דניאל י',ו') וגויתו כתרשיש, וגם לשבט הזה היה הרחבה כמ"ש (בראשית מ"ט,כ') מאשר שמינה לחמו. שוהם הוא נגד שבט יוסף, שוהם הוא אהבה כמו שנתבאר ע"פ (בראשית ב', י"ב) שם הבדולח וגם ליוסף היה אהבה עזה להש"י עד כי היה בנקל לו לעזוב כל חמדת עוה"ז מחמת אהבת הש"י, כי מחמת יראה לא היה יכול לעמוד בעצמו מהמעשה כדאיתא (נדרים ל"ב:) בעידנא דיצה"ר לית מאן דמדכר ליצ"ט, רק מחמת אהבת הש"י שהראה לו דמות דיוקנו של אביו וכי יהיה שמו נחקק על אבני האפוד. וישפה הוא לשבט בנימין היינו שיש לו פה לבלוע ולקבל כל הטובות הנמצאים בעולם כמ"ש אצלו (בראשית מ"ט,כ"ז) בנימין זאב יטרף, ואף הטובות הנמצאים בין האומות יש לו כח ללקוט ולקבל, ומביט לטובות האומות ומכניסם לישראל.
אגרא דכלה
ודהב"א דארעא ההי"א בחי"ר. דק"ל וכי יש זהב שאינו טוב. על כן מפרש טו"ב (בראשית ב יב), דר"ל טוב יותר ומובחר משאר הזהבים:
אגרא דכלה
הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. להבין זה לדרכינו. נקדים ידוע דשורש הדינים הם קדושים, והם במעלה על החסדים כידוע מעלת הזהב על הכסף, רק בהשתלשלותם למטה ונמסרים לכוחות הדין, יתהווה מזה עונשים בגזירת הפועל הכל למענהו אשר ברא כולם בחכמה. וזה סוד המתקת הדינים בשרשם, כי מי שיש לו לב מבין כשרואה איזה עונש על שונאי ישראל, אזי מעלה במחשבתו מהיכן נשתלשל זה מעולם ועד עולם, עד הגיעו בדביקות מחשבתו לעולם האצילות, ושם הוא במעלת הזהב על הכסף דינים קדושים וטהורים ונמתק הכל, והבן. עוד נקדים מה דידוע כי בחינת דכורא הוא תמיד בסוד החסד, והנוק' בסוד הדין. עוד נקדים מה דידוע דאסור לקצץ בנטיעות (עיין חגיגה י"ד ע"ב) , רק להאמין ולידע כי הכל אחדות ומלכותו מלכות כל עולמים, וזה היה חטא אדם הראשון שאמרו רז"ל (תקו"ז סט קי"א ע"ב) שקיצץ בנטיעות כידוע, (ועל פי מה שנכתוב אי"ה תבין מפני מה הפסיק מסיפור אדם הראשון וסיפר בנהרות). עוד נקדים מה דידוע אד"ם, בגימטריא שם מ"ה. חו"ה בגימטריא המילוי של שם מ"ה, בסוד אין פרי בטנה של אשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש (ברכות נ"א ע"ב). ובזה נבא על נכון לרמז הכתוב על עולם הנאצלים ידבר, הו"א הסבב את כל ארץ החוילה, יתפרש חויל"ה מלשון חבילה, בחילוף אותיות בומ"ף ממוצא אחד, שרצונו לומר שגם מדת אר"ץ, הוא כינוי למלכות שמים מעולם הנאצלים, הוא חבילה אחת כשלהבת הקשורה בגחלת, ושלא לקצץ בנטיעות ח"ו כמו שעשה אדם הראשון (ולכך נסמך זה לכאן). כל הוא כינוי ליסוד צדיק כנודע, ויתפרש הוא הסבב א"ת הוא מלכו"ת, כ"ל הוא יסו"ד, משום שהוא ארץ החויל"ה, הכל חבל אחד שלא לקצץ ולהפריד היחוד ח"ו והבן. ונרמז בתיבת החויל"ה, בגימטריא אד"ם חו"ה, ר"ל מ"ה ומילוא"ו שהוא זעיר ונוקב'. ומפרש אחר כך "אשר "שם "הזהב, ר"ל גם דינין שירש מצד הנוקב' בעולם האצילות, הם קדושים במעלת הזהב על הכסף. ולזה תמצא ר"ת "אשר "שם "הזהב, ר"ת "אשה. "זהב, בגימטריא דו"ד, אשר מלכותו כיר"ח יכון עולם (תהלים פט לח), והוא אדמוני עם יפה עינים (שמואל א' טז יב), מה שאין כן אדמונ"י של עש"ו (בראשית כה כה), והבן. לזה אמר אחר כך (בראשית ב יב) וזה"ב הארץ ההוא טוב כמ"ש, והבן. שם הבדל"ח סוד הגבור"ה בשרשה, והוא בגימטריא אהיה בריבוע, (מבואר במאורי אור מערכת אות הב' סימן ס"א), ואב"ן השה"ם סוד לא"ה ורח"ל, (גם זה בספר הנ"ל אות האלף סימן ד'), והש"י יצילנו משגיאות ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו: