קבלה על בראשית 4:9: זוהר ופרשנות מיסטית

אופן אחד עשר
בא משה והתפלל, שראה הן כל אלה יפעל אל (איוב לג כט), שהוא סוד גלגו"ל שהוא חס"ד אל (תהלים נב ג), וידע משה שהוא היה בסוד הב"ל נוטריקון שם משה "משה ש"ת הב"ל, ולכן "בעת "ההיא "לאמר, ר"ת הבל. ולפי שידע משה שהיה רועה בימי הבל ופגם באותו פרק בא' י' של אהיה, כדאיתא בפסוק (בראשית ד ט) א"י הבל אחיך, ובזה גרם ששתי ההי"ן של אהי"ה הלכו בגלות, בסוד ותלכנה שתיהן (רות א יט), שתי ההי"ן כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז יט מ"ב ע"א) שב' ההי"ן הלכו יחד ופרחו מהם אות א', וזה נרמז במלת ההיא. ולכן פתח משה עכשיו בתקון ב' ההי"ן אילון, כשאמר ה' אלהים, אדני הוא סוד ה' תתאה, ההוי"ה בנקודת אלהים היא ה' עילאה. ואמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך, זהו גילגול ראשון מצד אברהם בימי הבל, שאמר קין עליו כשהרג את הבל גדול עוני מנשוא (בראשית ד יג). ואת ידך החזקה על גלגול שת, שהוא מצד הדין בגלגול שני יצחק. ורמז על גלגול שת דאתמר גביה (בראשית ד כה) שת לי אלהים זרע אחר. אלהים דייקא שהוא מדת יצחק. ועתה על גלגול שלישי שהוא משה בעצמו, אמר אשר מי אל בשמים ובארץ שהיא כנגד יעקב, על שהוא בריח התכון מקצה אל קצה אחיד בשמיא ובארעא. והנה התפלל משה אעברה נא מלשון אשה עוברה, שרצה עוד לצאת בגלגול ולהתעבר ולבא לעולם הזה פעם רביעית, ויודע היה משה שיהיו ימיו מאה ועשרים שנה, כמו שכתוב בספר בראשית (בראשית ו ג) בשג"ם הוא בשר זה משה והיו ימיו מאה ועשרים (חולין קל"ט ע"ב), ועל זה אמר ה' אלהים יודע אני שכבר נשלם זמן הקץ של מספר ימי חיי בזה העולם, ועל זה אמר בעת ההיא לאמר כשהייתי בן ק"ך שנה, ויודע אני שכבר נשלם הזמן שקצב לי הקב"ה להיות בזה העולם, כי כבר גילה הקב"ה למשה במראה הסנה שיהיו ימיו כמניין הסנ"ה שהוא ק"ך שנה, ואם כן יודע היה משה שמוכרח עתה למות. לכן אמר אתה החלות להראות את עבדך, כבר גלית לי מספר ימי חיי, אבל תפלתי היא על סוד הגלגול שהוא חסד אל, שכן חס"ד בגימטריא גלגו"ל, לכן אמר מי אל בשמים ובארץ אני מתפלל לו עוד פעם אחרת, לכן אמר אעברה נא, בפעם הזאת אבא בסוד העבור והגלגול. והשיב לו הקב"ה רב לך, כבר נשלם גלגולך, וכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר (איוב ל"ג), ובמלת גב"ר נרמזין ג' גלגולים שזכר משה, גלגול ראשון את גדלך, מסטרא דאברהם שהוא גומל חסדים ג' של גב"ר. ואת ידך החזקה, הוא יצחק גלגול שני ב' של גב"ר ביישנים. אשר מי אל גלגול שלישי, הוא יעקב ר' של גבר רחמנים. נמצא שהשלמת ג' גלגולים של ג' אבות, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, שתתגלגל עוד בפעם רביעית:

וַיֹּאמֶר אֵי הֶבֶל אָחִיךָ (בראשית ד ט), תָּא חֲזִי תְּרֵין אַתְוָון אִלֵּין דְּאִסְתַּלְקוּ מִנֵּיהּ, דִּבְהוֹן חָב, גָּרְמוּ לֵיהּ מִיתָה, א' אָמוֹן מוּפְלָא וּמְכוּסֶה, י' מַחֲשָׁבָה, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, וְהָא כַּמָּה מַחֲשָׁבִין אִינוּן, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִתְקְרֵי מַחֲשָׁבָה, חָכְמָה עִלָּאָה אִתְקְרֵי מַחֲשָׁבָה, וּלְעִילָא לְעִילָא מַחֲשָׁבָה, וּלְעִילָא מִכֻּלְּהוּ מַחֲשָׁבָה, דְלֵית לְעִילָא מִנָּהּ, וְהִיא סְתִימָא דְכָל סְתִימִין, עִלָּאָה דְכָל עִלָּאִין, אִי תֵימָא דְסָלִיק מַחֲשַׁבְתֵּיהּ דְּאָדָם תַּמָּן, לָא, דְהָא אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג י) וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא, דְּהַאי עִרוֹם אַחֲזֵי דְאִתְפַּשַּׁט מַלְבּוּשֵׁיהּ, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּאַבָּא וָאֵחָבֵא, וּבִבְרָא וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה (שמות ג ו).

אופן קלו
ידוע הוא שמשה הוצרך לתקן גלגול ראשון שלו שהיה הבל, ופגם הבל היה באותיות א"י של אדנ"י, בסוד א"י הבל אחיך (בראשית ד ט) כדאיתא בזוהר (תיקו"ז סט קי"ד ע"א). וזה סוד נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד יב), בהיפוך אתוון ע"ון ד"ן, שחטא של הבל היה על שהפריד אותיות אי מן אדני, שהם אתוון דכורין, דנשתיירו אתוון דן, והוא סוד קול דמי אחיך צועקים אלי (בראשית ד י), כדאיתא בזוהר עמוד קסג (תיקו"ז סט קי"ד ע"א) דמ"י בגימטריא ד"ן, וזה גרם רזא דגלגולא שכל הנשמות שבעולם מתגלגלים בסוד נע ונד תהיה בארץ. והנה כל הנשמות שבעולם הם מסיטרא דקין והבל, הצדיקים הם בנוי דהבל, ורשעים הם בנוי דקין (בזוהר עמוד ש' (זוהר ח"א ל"ו ע"ב)), ולכן רמז בכאן כשהראה הקב"ה למשה וחנותי (שמות לג יט), שהוא אוצר של צדיקים ורשעים (תנחומא תשא סי' כ"ז), רצה משה לזכות כל הדורות ולהביאם בדרך הטוב, כמ"ש אך טוב לישראל (תהלים עג א), "בעת "ההיא "לאמר ר"ת הב"ל. לכן פתח באדנ"י, כי פגימת הבל היה בשם של אדנ"י, לכן קרינן ההיא וכתיב ההוא, שבזה היה פגימת הבל שהפריד אותיות א"י שהם בסוד זכר, מן אותיות ד"ן שהם סוד נוקבא, ולכן הוצרך משה לייחד בכאן שם של אדנ"י, ואמר אתה החלות להראות, על גילגולא קדמאה בימי הבל, את גדלך על אותיות א"י שהם מסיטרא דחסד, את ידך החזקה שהם אותיות ד"ן מסטרא דגבורה, שדבר זה גרם שהנשמות נחלק לזה העולם לתרין סטרין, את גדלך הם סוד הנשמות מסיטרא דהבל, שזו היא מדת טובו שבהם דנין את הצדיקים, את ידך החזקה הם נשמות מסיטרא דשמאלא, שהם בנוי דקין שבהם דנין את הרשעים, אשר מי אל אשר יעשה כמעשיך, על שכר טוב של צדיקים, כגבורותיך לעונש הרע לרשעים. לכן רצה ליכנוס לארץ ישראל, שיהיו כל הנשמות שבעולם מעוברין ממשה רבינו שהוא סוד הבל, בסוד אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד כו), כמו שאמר בזוהר (תיקו"ז סט ק"י ע"ב) אז התחילו גלגולין בעלמא, כההוא דאיתמר ביה אז ישיר משה (שמות טו א), "הוחל "לקרא "בשם, ר"ת הב"ל. וזהו כוונתו באמרו מעתה יהיו כל העבורים ממני שהוא סוד הבל, ואראה את הארץ הטובה, מזה הצד יהיו כל הנפשות מסיטרא דטוב, ההר הטוב הזה, מזה הצד יהיו כל הרוחות מסיטרא דטוב, והלבנון שהוא סוד שער השמים בית המקדש הנשמות מסיטרא דטוב, ולהעביר קינא דמסאבותא מסיטרא דקין שהם נשמות מסיטרא דרע. השיב הקב"ה רב לך, רב טוב הצפון יהיה לך לבדך, דאיתמר גבך ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), הוא דייקא, כדי לך בזה העת להפקיע את עצמך, ואל תוסף דבר אלי עוד בעד כל הדורות, כי אין זה עתה אלא לעתיד לבא: