מדרש על בראשית 4:9: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

רְאֵה אָנֹכִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְלָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת (ירמיה כא, ח). וּכְתִיב: מַשְׂכִּיל לְאָסָף, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי (תהלים עח, א). וּכְתִיב: רַק הִשָּׁמֵר לְךָ וּשְׁמֹר וְגוֹ' (דברים ד, ט). וּכְתִיב: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ וְגוֹ' (שם פסוק י). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁלֹּא נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ' (יהושע א, ח). וּכְתִיב: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וְגוֹ' (תהלים א, ב). וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְקַיְּמָהּ, כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (דברים ד, ט). וְסָמִיךְ לֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ וְגוֹ' (שם פסוק י). כְּשֶׁבָּא אָסָף, הִתְחִיל לוֹמַר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי (תהלים עח, א). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי וְגוֹ' (משלי ד, ב). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְאָסָף, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה אַחֶרֶת, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. כְּבָר קִבַּלְנוּהָ מֵהַר סִינַי. אָמַר לָהֶם: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: שֶׁהַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים אֵינָן תּוֹרָה, וְאֵינָם מַאֲמִינִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (דניאל ט, י), הֲרֵי שֶׁהַנְּבִיאִים וּכְתוּבִים, תּוֹרָה הֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר: הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. דָּבָר אַחֵר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל שְׂפָתָיו וְגוֹ' (משלי טז, כג). כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין, נִמְנָעִין מִכָּל טוּב. וּכְשֶׁזּוֹכִין מִן טוּב, מוֹסִיפִין תּוֹרָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, נִמְנְעוּ מִכָּל אוֹתָהּ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וְגוֹ' (שמות לב, יט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, לֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ וְגוֹ' (ישעיה נא, טז). וְהֵם הֵמִירוּ כְּבוֹדִי בְּתַבְנִית שׁוֹר, וְאַתָּה שִׁבַּרְתָּ אֶת הַלֻּחוֹת, וְהֵיאַךְ הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּלֹא תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה. אָמַר לוֹ: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁעָמַד אָסָף, הִזְכִּיר לְמַעְלָה, נָחִיתָ כָּצֹּאן עַמֶּךָ וְגוֹ'. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו. מַשְׂכִּיל לְאָסָף, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי.

וידע יי את אשר עשה קין לאחיו וירא יי אל קין ויאמר אליו אי הבל אחיךְ אשר אִתךְ: ויכחש קין ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי: ויאמר אליו יי מה עשית קול דמי אחיךְ צועקים אלי מן האדמה אשר הרגת אותו שם: כי הרגת את אחיךְ ותכחש אלי ותחשוב בלבבךְ לאמר לא ראיתיךְ ולא אדע כל מעשיךָ אשר תעשה: ותעשה את הדבר הזה ותמית את אחיךְ חִנם על אשר דִבר אליך נכונה: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיךְ מידךְ ואשר קברתָ אותו בה: והיה כי תעבוד אותה לא תוסף תֵת כֹחהּ לךְ כאשר בתחִלה: כי קוץ ודרדר תצמיח לךְ האדמה ונע ונד תהיה בארץ עד יום מותךְ: ויצא קין בעת ההיא מלפני יי מן המקום אשר היה שם וילך נע ונודד בארץ קִדמת עדן הוא וכל אשר לו: וידע קין את אשתו בימים ההם ותהר ותלד לו בן: ויקרא את שמו חנוך לאמר בעת ההיא החל־ להניחו ולהשקיטו בארץ: וגם בעת ההיא החיל קין לבנות עיר ויבנה את העיר ויקרא את שם העיר חנוך כשם בנו: כי הנח לו יי בארץ בימים ההם ולא נע ולא נד כבתחלה: ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל: ומחויאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך: ויהי בשנת שלשים שנה ומאת שנה לחיי אדם בארץ וירע אדם עוד את חוה אשתו ותהר ותלד בן בדמותו כצלמו: ותקרא את שמו שת לאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין: ויחי שת מאת שנה וחמש שנים ויולד בן: ויקרא שת את שם בנו אנוש לאמר כעת ההיא החלו בני האדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם לפשוע ולמרוד באלהים: ויהי בימי אנוש ויוסיפו עוד בני אדם למרוד ולפשוע באלהים להוסיף חרון אף יי על בני האדם : וילכו בני האדם ויעבדו אלוקים אחרים, וישכחו את ה׳ אשר בראם בארץ. ויעשו בני האדם בימים ההם צלמי נחושת וברזל עץ ואבן, וישתחוו להם ויעבדום. ויעשו כל איש אלוק והשתחווה לו, ויעזבו בני האדם את ה׳ כל ימי אנוש ובניו:

ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך. לפי שהקב"ה חפץ בתשובתם של רשעים, והיה צריך לומר רבונו של עולם אתה יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו, והוא לא עשה כן, וכיון ששמע הקב"ה שואלו אי הבל אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו ואינו רואה מעשה בני אדם, והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי: