ספר הזהר
כגון האי דכתיב, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק, ואתי בספור דעלמא. מאי אכפת לן, אי שרי בהאי, או בהאי, דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא. וזכאין אינון ישראל, דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר, דההוא ספורא דאורייתא, לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי, תיפח רוחיה. דאי הכי, לאו איהי אורייתא עלאה, אורייתא דקשוט, אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה, איהי אורייתא דקשוט.
ספר הזהר
כאן וילך הלוך וגדל. מסטרא נוכראה, והמים היו הלוך וחסור, אימתי. באתר דשכינתא תתאה שריא בז'. הה"ד, ותנח התיבה בחדש השביעי, דא שכינתא תתאה. בשבעה עשר יום לחדש, איהי שביעאה ועשיראה.
ספר הזהר
ובחדש השביעי לקבל דרגא דיצחק, דיתחבר ביה כנסת ישראל בתרין פרים. האי דכתיב, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר דאתוספא כ״י, דאיהי שביעית, על עשר סמיכא לעשרה. בג״כ פר אחד לאוספא ליה חילא דאימא עלאה למידן עלמא, אבל תרין לא, בגין דלא יכיל עלמא למסבל דינא תקיפא. איל אחד גבורה דיליה לישנא דתקיפי אילותי לעזרתי חושה והאי איל תשכח בכלהו מוספין דמוסיפין חילא דגבורה עלייהו. בר משבתא, דאית ביה נייחא, ולית ביה דינא כלל, דאתגליא עתיקא קדישא, חידו וטבאן לכלהו עלמין.