מדרש על בראשית 8:4: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ותנח התיבה. זה סיון שהיה ששי לכסליו שבו פסקו הגשמים מלירד:

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם נֹחַ בַּתֵּבָה, כְּהַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עַל הָרֵי אֲרָרָט (בראשית ח, ד). וּמִשְׁפָּטִים שֶׁעָשִׂיתָ עִם דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁדִּקְדַּקְתָּ עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה (שם ז, יא). וּכְשֶׁהִזְכַּרְתּוֹ לֹא זְכַרְתּוֹ לְבַדּוֹ, אֶלָּא וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (שם ח, א). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלִיק לְרוֹמִי, רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִשׁ מְכֹרָכִים בְּקָנִיּוֹת, בַּשָּׁרָב שֶׁלֹּא יִפְקְעוּ, וּבַצִּנָּה שֶׁלֹּא יִקָּרְשׁוּ. וְרָאָה שָׁם עָנִי אֶחָד, מַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים מִתַּחְתָּיו, מַחְצֶלֶת קָנִים עַל גַּבָּיו. עַל הָעַמּוּדִים קָרָא, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הֵן דְּאַתְּ יָהִיב אַתְּ מַשְׁפַּע. וְעַל הֶעָנִי קָרָא, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הֵן דְּאַתְּ מָחֵי אַתְּ מְדַקְדֵּק. מַהוּ אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מֶלֶךְ מוֹקְדֹּן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חֹשֶׁךְ. אֲזַל לִמְדִינָה חֲדָא דִּשְׁמָא קַרַטִינְדָא, דְּהִיא כֻּלָּהּ דְּנָשִׁים. נְפַקוּ לְקַדְמוּתֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ, אִי אַתְּ עֲבַדְּתְ עִמָּן קְרָבָא וְנִצַּחְתְּ לָן, שִׁמְךָ נָפִיק בְּעַלְמָא דִּמְחוֹזָא דְּנַשְׁיָא אַתְרִיכַת. וְאִי אֲנַן עַבְדִּין עִמָּךְ קְרָב וְנַצְחָן לָךְ, שִׁמְךָ נָפִיק בְּעַלְמָא, דְּנַשְׁיָא עַבְדִּין עִמָּךְ קְרָב וְנַצְחָן לָךְ, וְתוּב לֵית אַתְּ קָאִים קְדַם מַלְכוּ. כִּי נָפִיק, כָּתַב עַל תָּרַע פִּילֵי, אֲנָא אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן שַׁטְיָא הֲוֵינָא עַד דַּאֲתִינָא לְקַרַטִינְדָא מְדִינְתָּא, וְיַלְפִי עֵצָה מִן נַשְׁיָא. אֲזַל לִמְדִינְתָּא אַחְרֵי דִּשְׁמָהּ אַפְרִיקֵי, נְפַקוּ לְקַדְמוּתֵיהּ בְּחִזוּרִין דִּדְהַב וְרִמּוֹנִין דִּדְהַב וְלַחְמָא דִּדְהַב. אֲמַר לְהוֹן, וּמָה, דַּהֲבָא מִתְאַכִיל בְּאַרְעֲכוֹן. אָמְרוּ לֵהּ, וְלָא הֲוֵה לָךְ כְּדוֹן בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לְגַבָּן. אֲמַר לְהוּ, לָאו עַתְרֵיכוֹן אֲתִית לְמֶחְזֵי, אֶלָּא דְּיַצִּיבוּן אֲתִית לְמֶחְמֵי. עַד אִינוֹן יַתְבִין, אֲתוֹ תְּרֵי גַּבְרֵי לְדִינָא קְדַם מַלְכָּא. חַד אֲמַר, מָארִי מַלְכָּא, אֲנָא, חוּרְבְּנָא זְבַנִית מֵהַאי גַּבְרָא וּגְרַפְתֵּיהּ וְאַשְׁכְּחִית בֵּיהּ סַמָּא, אֲמַרִית לֵיהּ, סָב סִימָתָךְ, דְּחַרוּבְתָּא זְבַנִית, וְסִימְתָּא לָא זְבַנִית. וְאַחְרִינָא אֲמַר, כְּמָה דְּאַתְּ מִסְתַּפֵי מֵעֹנֶשׁ גֶּזֶל, כָּךְ מִסְתְּפִינָא אֲנָא. כַּד זַבָּנִית לָךְ, חוּרְבָא וְכָל מַה דְּאִית בֵּיהּ זְבִינִית לָךְ. קָרָא מַלְכָּא לְחַד מִנְהוֹן, אֲמַר לֵהּ, אִית לָךְ בַּר דְּכַר. אֲמַר לֵהּ, הֵן. קָרָא לְאַחְרִינָא, אֲמַר לֵהּ, אִית לָךְ בְּרַת נוּקְבָא. אֲמַר לֵהּ, הֵן, אֲמַר לְהוֹן, יִזְלוּן וְיִנְסַב דֵּין לְדֵין וְיֵכְלוּן סַמָּא תַּרְוֵיהוֹן. וְשָׁרֵי אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן תָּמַהּ. אֲמַר לֵהּ מַלְכָּא, מַאי תְּמֵהִית, לָא דַּאֲנִית טַבוּת. אֲמַר לֵהּ, אִין. אֲמַר לֵהּ, אִלּוּ הֲוִית הֲדֵין דִּינָא בְּאַרְעֲכוֹן, מַה הֲוֵיתוּן עַבְדִּין בֵּהּ. אֲמַר לֵהּ, מֵרִים רֵישֵׁיהּ דְּדֵין וְרֵישֵׁיהּ דְּדֵין, וְסִימְתָא סַלְקָא לְבֵי מַלְכָּא. אֲמַר לֵהּ, וְשִׁמְשָׁא דַּנְחָא עֲלֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵיהּ, וּמִטְרָא נָחִית עֲלֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵהּ, דִּילְמָא אִית בְּאַרְעֲכוֹן בְּעִיר דְּקִיק. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵהּ, זִיל תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, בִּזְכוּת בְּעִירָא דְּקִיק אִי שִׁמְשָׁא דַּנְחָא עֲלֵיכוֹן וּמִטְרָא נָחִית עֲלֵיכוֹן, וּבִזְכוּת בְּעִירָא דְּקִיקָא אַתּוּן מִשְׁתַּזְבוּן. הֱוֵי, אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּאָדָם אֲנַחְנוּ, כִּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעֵנוּ, לְפִי שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹּדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שה״ש א, ד). לְהֵיכָן אָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ, לְגַן עֵדֶן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם (תהלים לו, ט). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מְנַחֵם, עֲדָנְךָ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עֲדָנֶיךָ. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵדֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִשְׁפַּט אָדָם וּבְהֵמָה, אֶחָד. מִשְׁפַּט אָדָם, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

ד"א וזאת התרומה [וגו' זהב וכסף ונחושת]. זהב כנגד מלכות בבל, שכתיב בו אנת הוא (רישא דיהבא) [ראשה די דהבא] (דניאל ב לח), וכסף זו מלכות מדי, שכתיב בו ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט), ונחושת זו מלכות יון, שהיתה פחותה מכולם, עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), אמר הקב"ה אע"פ שאתם רואים ארבע מלכיות האלו מתגאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השיעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאר (שמות כה ו), מהו מאור, זה מלך המשיח, שנא' שם אצמיח קרן לדוד [ערכתי נר למשיחי] (תהלים קלב יז), ודניאל היה רואה [ארבע] מלכיות אלו ומתיירא, שנאמר אתכרית רוחי אנה דניאל (דניאל ז טו), ומה היה דניאל רואה, אלא כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ודניאל בא ופתר לו, אמר לו אנת הוא (רישא דידהבא) [ראשה די דהבא] (דניאל ב לח), חדוהי ודרעוהי די כסף (שם שם לב), זו מלכות בבל, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך (שם שם לט), מעוהי (וירכתוהי) [וירכתה] די נחש (שם שם לב), זו מלכות מדי, ומלכו תליתאי אחרי (דנחשא) [די נחשא] די תשלט בכל ארעא (דניאל ב לט), שקוהי די פרזל (שם שם לג), זו מלכות יון, ומלכו רביעאה (תהוי תקפא) [תהוא תקיפה] כפרזלא, (ורגלוהי) [רגליא] מנהן (די פרזל) [פרזל] ומנהון (די) חסף (שם שם מ מב), זו אדום, למה נמשלה בברזל ובחרס, אמרו רבותינו המלכות הרשעה הזו היא עתידה להשתמש במטבע של חרס.