עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַחֲרֵי־צָֽו׃
מגלה עמוקות
אופן הרביעי
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
מגלה עמוקות
אופן מג
רצה משה לבטל את הנחוש"ת שטעו בו ישראל, וביטל אותה חזקיה (ברכות י' ע"ב). והנה נרמז בפסוק "ואתחנן "אל "ידוד "בעת "ההיא, ר"ת ואיב"ה. שטעו ישראל, וגרמו גם כן אותה ואיב"ה בשעת נחשים ששלח הקב"ה בהם, כמבואר גם כן שם בפסוק (במדבר כא ו) ו"ישלח י"דוד ב"עם א"ת ה"נחשים, שהוא ר"ת ואיב"ה. ולכן שלח הקב"ה בהם את הנחש, בסוד ואיב"ה אשית (בראשית ג טו), בלשון הרע שלהם גרמו כ"ד זיני דמסאבותא מה שתעוררו עליהם בשעת מכירת יוסף "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי (בראשית מב יח). ועל זה אמר יוסף מרגלים אתם (בראשית מב ט), שהם גרמו גם כן לראות את ערות הארץ, דאיתמר גבי מרגלים (במדבר יד לב) ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה. וזה היתה גרם גלות מצרים "היום "אתם "יוצאים "בחדש "האביב (שמות יג ד), הוא האיב"ה הידוע שגרמה גם כן וכל "אשר "יגע "בו "הטמא יטמא (במדבר יט כב), וגבי חורבן הבית איתמר (איכה א א) "איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה כדדרש ר' לוויטס בזוהר איכה (נ"ד ע"א), וכן בשעת בנין בית המקדש ו"יבן א"ת בי"ת יע"ר ה"לבנון (מלכים א' ז ב). גם בתחילת משיחת דוד איתמר ביה (שמואל א' טז א) עד מתי אתה מתאבל וגו', לך אשלחך א"ל י"שי ב"ית ה"לחמי. וכן למשיחו לדוד ולזרעו א"ז י"אמרו ב"גוים ה"גדיל ה' לעשות (תהלים קכו ב). והנה הקב"ה לא צוה למשה לעשות נחושתן, ולמה עשה משה נחש נחושת (במדבר כא ט), רז"ל אמרו (ב"ר פל"א ח') לשון נופל על לשון. אבל רזא דמלה הקב"ה אמר למשה עשה לך שרף (במדבר כא ח), לך דייקא דרגא דילך תעשה אותה, דהיינו דרגא דמשה שהוא נחושת, כי משה הוא תפאר"ת שהוא סוד נחושת, אברהם הוא סוד כסף, יצחק זהב, יעקב הוא נחושת, כדאיתא במדרש רבה ויקהל פרשה מ"ט (שמו"ר פמ"ט ב'). זה שאמר לבן (בראשית ל כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך דייקא, שהוא מתוקן בדרגא דיליה נחושת של קליפה של לבן. וידוע (תיקו"ז יג כ"ט ע"א) כי משה ויעקב בחדא דרגא משה מלגאו יעקב מלבר, ואם כן לפי זה גילה הקב"ה למשה לעשות הנחש מן נחושת, שאמר עשה ל"ך דייקא, וכן כתוב (שמות כז יט) נחושת ואתה תצוה (שמות כז כ), כרוך ותני אתה הוא הנחושת. ולזה אמר בכאן מאחר שאתה החלות להראות לי דרגא דג' אבות, גדלך זה אברהם שהוא כסף, ידך החזקה שהוא יצחק הוא זהב, אשר מי אל יעקב הוא נחושת, ולכן צריך אני להעביר אותו נחש נחושת מן העולם, מה שיעשה יחזקיהו אחר כך, רוצה אני להעביר עתה גילולים מן הארץ. השיב הקב"ה רב לך, זהו דרגא דילך, צו את יהושע אין צו אלא עבודה זרה, כמו שאמר הלך אחר צו (הושע ה' יא, סנהדרין נ"ו ע"ב), וכן איתא במדרש בראשית פי"ו (ב"ר פט"ז ו'). וחזקהו, מה שיעשה יחזקיהו בדורו, יעשה יהושע, ולכן כשלא ביער יהושע את עבודה זרה, אז קפיד עליו קרא בימי עזרא (ערכין ל"ב ע"ב), כי הב"ה צוה לו לבער עבודה זרה. ולפי זה מתורצת הקושיא של תוספות במסכת שבת (דף נ"ו ע"ב) אפשר בא אסא ולא ביערם וכו', אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מקשה שם בתוספות (ד"ה מה) לא שייך לומר הכא הניח לו אבותיו להתגדר בו, כדאמרינן בפרק קמא דחולין (ז' ע"א) גבי נחושתן של חזקיהו, ותירץ שם דהתם לא ביערו אבותם משום שנעשה על פי הדבור, אבל הכא מאי טעמא לא ביערו. אבל לדידי ניחא, שהקב"ה גילה למשה וחזקהו, שחזקיה יעשה אותו וזהו חלק שלו, לכן שפיר קדייקי גבי חזקיה שהניחו לו אבותיו מקום להתגדר בו, לפי ששמו כתוב בתורה, אבל לא גבי יהושע:
רצה משה לבטל את הנחוש"ת שטעו בו ישראל, וביטל אותה חזקיה (ברכות י' ע"ב). והנה נרמז בפסוק "ואתחנן "אל "ידוד "בעת "ההיא, ר"ת ואיב"ה. שטעו ישראל, וגרמו גם כן אותה ואיב"ה בשעת נחשים ששלח הקב"ה בהם, כמבואר גם כן שם בפסוק (במדבר כא ו) ו"ישלח י"דוד ב"עם א"ת ה"נחשים, שהוא ר"ת ואיב"ה. ולכן שלח הקב"ה בהם את הנחש, בסוד ואיב"ה אשית (בראשית ג טו), בלשון הרע שלהם גרמו כ"ד זיני דמסאבותא מה שתעוררו עליהם בשעת מכירת יוסף "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי (בראשית מב יח). ועל זה אמר יוסף מרגלים אתם (בראשית מב ט), שהם גרמו גם כן לראות את ערות הארץ, דאיתמר גבי מרגלים (במדבר יד לב) ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה. וזה היתה גרם גלות מצרים "היום "אתם "יוצאים "בחדש "האביב (שמות יג ד), הוא האיב"ה הידוע שגרמה גם כן וכל "אשר "יגע "בו "הטמא יטמא (במדבר יט כב), וגבי חורבן הבית איתמר (איכה א א) "איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה כדדרש ר' לוויטס בזוהר איכה (נ"ד ע"א), וכן בשעת בנין בית המקדש ו"יבן א"ת בי"ת יע"ר ה"לבנון (מלכים א' ז ב). גם בתחילת משיחת דוד איתמר ביה (שמואל א' טז א) עד מתי אתה מתאבל וגו', לך אשלחך א"ל י"שי ב"ית ה"לחמי. וכן למשיחו לדוד ולזרעו א"ז י"אמרו ב"גוים ה"גדיל ה' לעשות (תהלים קכו ב). והנה הקב"ה לא צוה למשה לעשות נחושתן, ולמה עשה משה נחש נחושת (במדבר כא ט), רז"ל אמרו (ב"ר פל"א ח') לשון נופל על לשון. אבל רזא דמלה הקב"ה אמר למשה עשה לך שרף (במדבר כא ח), לך דייקא דרגא דילך תעשה אותה, דהיינו דרגא דמשה שהוא נחושת, כי משה הוא תפאר"ת שהוא סוד נחושת, אברהם הוא סוד כסף, יצחק זהב, יעקב הוא נחושת, כדאיתא במדרש רבה ויקהל פרשה מ"ט (שמו"ר פמ"ט ב'). זה שאמר לבן (בראשית ל כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך דייקא, שהוא מתוקן בדרגא דיליה נחושת של קליפה של לבן. וידוע (תיקו"ז יג כ"ט ע"א) כי משה ויעקב בחדא דרגא משה מלגאו יעקב מלבר, ואם כן לפי זה גילה הקב"ה למשה לעשות הנחש מן נחושת, שאמר עשה ל"ך דייקא, וכן כתוב (שמות כז יט) נחושת ואתה תצוה (שמות כז כ), כרוך ותני אתה הוא הנחושת. ולזה אמר בכאן מאחר שאתה החלות להראות לי דרגא דג' אבות, גדלך זה אברהם שהוא כסף, ידך החזקה שהוא יצחק הוא זהב, אשר מי אל יעקב הוא נחושת, ולכן צריך אני להעביר אותו נחש נחושת מן העולם, מה שיעשה יחזקיהו אחר כך, רוצה אני להעביר עתה גילולים מן הארץ. השיב הקב"ה רב לך, זהו דרגא דילך, צו את יהושע אין צו אלא עבודה זרה, כמו שאמר הלך אחר צו (הושע ה' יא, סנהדרין נ"ו ע"ב), וכן איתא במדרש בראשית פי"ו (ב"ר פט"ז ו'). וחזקהו, מה שיעשה יחזקיהו בדורו, יעשה יהושע, ולכן כשלא ביער יהושע את עבודה זרה, אז קפיד עליו קרא בימי עזרא (ערכין ל"ב ע"ב), כי הב"ה צוה לו לבער עבודה זרה. ולפי זה מתורצת הקושיא של תוספות במסכת שבת (דף נ"ו ע"ב) אפשר בא אסא ולא ביערם וכו', אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מקשה שם בתוספות (ד"ה מה) לא שייך לומר הכא הניח לו אבותיו להתגדר בו, כדאמרינן בפרק קמא דחולין (ז' ע"א) גבי נחושתן של חזקיהו, ותירץ שם דהתם לא ביערו אבותם משום שנעשה על פי הדבור, אבל הכא מאי טעמא לא ביערו. אבל לדידי ניחא, שהקב"ה גילה למשה וחזקהו, שחזקיה יעשה אותו וזהו חלק שלו, לכן שפיר קדייקי גבי חזקיה שהניחו לו אבותיו מקום להתגדר בו, לפי ששמו כתוב בתורה, אבל לא גבי יהושע: