לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ (פ)
מעשה רוקח
והנה לכל המפרשים מה שקראו יצחק "שדה" הוא לגריעותא כמבואר בדבריהם. ואני אומר שהוא למעליותא כאשר אבאר בע"ה. וגם לפי פשט הפסוק (מיכה ג, יב) "ציון שדה תחרש" קאי על חורבן ראשון וכן הוא בפרק קמא דיומא בהדיא, ולפי דברי הגמרא והמפרשים הנ"ל משמע דקאי בבית שני שהיה כנגד יצחק שקראו שדה. אף לפי מה שכתבתי לעיל הוא מבואר שכל הנביאים היו רואים ברוח הקדש גם חורבן בית שני ומרומז בדבריהם דמשתמעי לתרי אפי.
מעשה רוקח
ותחלה נבאר מאמר תמוה בגמרא סיום המסכתא ומוכרח אני להאריך קצת, וזה לשונו: "שוב פעם אחת עלו לירושלים", כלומר אלו התנאים שנזכרו שם למעלה, "כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק וכו' אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" עכשיו נתקיים (איכה ה, יח) "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" ולא נבכה? אמר להם לכך אני משחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה הר הבית לבמות יער", ובזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים", עד שלא נתקיימו נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה, ועכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. ולשון זה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו".