קבלה על משלי 5:4

ובגין דאברהם איהו מים, שוי זרעיה בגלותא דאדום ובגין דא כבד לימינא דאברהם, ומרה דכבד חרב דיליה, איהי מרה, אתמר בה ואחריתה מרה כלענה. ואי חובין מתרבין בבנוי דאברהם דאינון בגלותא דאדום, אתיקר ביה מרע עלייהו מסטרא דכבד, דרועא ימינא צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה, דמאן דנטלין מניה ממוניה, כאילו שפיכו דמיה, ואשתאר עני, דעני חשוב כמת.

על האדם, דא שפיכות דמים, כד"א באדם דמו ישפך, ודא מרה, חרבא דמלאך המות, כד"א ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות. לאמר, דא גלוי עריות, ודא טחול. עליה נאמר אכלה ומחתה פיה וגו' דטחול לית לה פומא וערקין, ואתשקיא מעכירו דדמא אוכמא דכבד, ולא אשכחנא ליה פומא, ודא איהו אכלה ומחתה פיה וגו'. כל שופכי דמים ממרה אנון, דערקין דדמא דלבא, מיד דחזאן מרה, כלהון ברחין קדמה.

דמיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל, שלטין על ד' יסודין טבין דב"נ, דאינון מיא ואשא ורוחא ועפרא, וכל חד אית ליה ד' אנפין. עון משחית אף וחימה, תליין על מרה לבנה, דריאה דעביד סרכא. ובמרה סומקא דכבד, דאתאדם במאדים. ובמרה ירוקא דאחידא בכבדא, דאיהו חרבא דמלאך המות, דאתמר בה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. ובמרה שחורה, לילית, שבתי, שולטנותא בטחול, דאיהו עציבו, שאול תחתית, עניותא וחשוכא בכיה והספדא ורעבון.