ספר הזהר
דבר אחר, מלך: דא אשה יראת ה', כד"א אשה יראת ה' היא תתהלל. לשדה נעבד, דא אשה זרה, כד"א לשמרך מאשה זרה. בגין דאית שדה, ואית שדה. אית שדה, דכל ברכאן וקדושין, ביה שריין, כמה דאת אמר, כריח שדה אשר ברכו ה'. ואית שדה, דכל חירוב ומסאבו, ושיצאה, וקטולין, וקרבין, ביה שריין. והאי מלך, זמנין דאיהו נעבד להאי שדה, דכתיב, תחת שלש רגזה ארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך, וגו', ושפחה כי תירש גבירתה. והאי מלך, אתכסיא נהוריה ואתחשך עד דאתדכי, ואתחבר לעילא.
ספר הזהר
רבי חייא פתח, עדות ביהוסף שמו וגו'. הא אוקמוה, דאוליף שבעין פתקין, ולשון הקדש יתיר. הה"ד, שפת לא ידעתי אשמע. אבל מאי עדות. ת"ח, בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא ביה לההיא מלה, הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה, וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא, דכתיב ותתפשהו בבגדו. מאי ותתפשהו. אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה, לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. מאי קמ"ל. אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי, אתקשר בה בשכינתא, ואחיד בההוא עדות. ומאי הוא. ה' דאתוסף ביה. דכתיב, עדות ביהוסף שמו. אוף הכא י' אתוסף בפנחס, על דקני בהאי.
ספר הזהר
ר' יהודה פתח ואמר, עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי' מהו. אלא, הא אוקמוה. אבל עת: דא כנסת ישראל, דאקרי עת. כמה דאת אמר, ואל יבא בכל עת אל הקדש. מאי ואל יבא בכל עת. כמה דאת אמר, לשמרך מאשה זרה. ודא הוא ויקריבו לפני יי' אש זרה וגו'. מאי טעמא עת. בגין, דאית לה עת וזמן לכלא, לקרבא, לאתנהרא, לאתחברא כדקא יאות. כד"א ואני תפלתי לך יי' עת רצון.