קבלה על משלי 7:4

וחברון שבע שנים נבנתה, אלין אינון שבעין אנפין, דאורייתא, שבעין פנים אית לה, לכל סטרא עשרה. וחברון, דא אורייתא, מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים, תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב, ותורה שבע"פ. והאי חברון. מתורה שבכתב נפקת. כד"א אמור לחכמה אחותי את. והאי נבנתה שבע שנין, דבג"כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים, כד"א ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא, כמה דאמר אברהם, בגין דשכינתא הוה עמיה, ועם אתתיה, ובגין שכינתא קאמר, דכתיב אמור לחכמה אחותי את, ועל דא אתתקף, ואמר אחותי היא. תו, אברהם ויצחק, הכי אתחזי, דודאי בגין קרא דכתיב אחותי רעיתי יונתי תמתי, ובג"כ ודאי, אתחזי לון לומר, אחותי היא, וע"ד אתתקפו צדיקייא ביה בקודשא בריך הוא.

תא חזי, כתיב כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, אמר רבי אבא, בג"כ אמר אחותי היא, בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב אמור לחכמה אחותי את. מאי טעמא, בגין דבהו לא הוה מהימנותא, דאי מהימנותא, אשתכח בינייהו, לא הוה אצטריך, אבל מגו דלא הוה בינייהו מהימנותא, אמר הכי, ובג"כ אמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, אין יראת אלהים, דא מהימנותא.