קבלה על משלי 9:4

דהא אורייתא ביה אסהידת, ואמרת מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו. מהו חסר לב. דלית ליה מהימנותא, דמאן דלא אשתדל באורייתא, לאו ביה מהימנותא, ופגים הוא מכלא. אמרה לו, אומרה לו מבעי ליה, כד"א אומרה לאל סלעי, מהו אמרה. אלא לאכללא ולאתוספא אורייתא דלעילא, דהיא קרייה ליה חסר לב, פגים ממהימנותא.

ת"ח, ארחא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש, ארמיזת ליה ברמיזו, אי ידע טב. ואי לא ידע, שדרת לגביה, וקראת ליה פתי. ואמרת אורייתא, לההוא דשדרת לגביה, אמרו לההוא פתי, דיקרב הכא, ואשתעי בהדיה. הה"ד, מי פתי יסור הנה חסר לב וגו'. קריב לגבה, שריאת למללא עמיה, מבתר פרוכתא דפרסא ליה, מלין לפום ארחוי, עד דיסתכל זעיר זעיר, ודא הוא דרשא.

אמר רבי יוסי, כד יסתכלון מלי, כלא אשתכח בהני פרקין, אברהם יצחק ויעקב, דוד מלכא, ובהני עלמא אתדן, ובארבע פרקין בני נשא אתדנו, ביומין דאשתכחו בעלמא, ובכל יומא ויומא, ספרין פתיחן, ועובדין כתיבין, ולית מאן דישגח, ולית מאן דירכין אודניה, ואורייתא אסהידת ביה בכל יומא, וקלא קרי בחילא, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו, ולית מאן דיצית לקליה.