קבלה על משלי לא:6

על דא, מאן דחמי יין בחלמיה, אית למאן דאיהו טב, ואית למאן דאיהו דינא. אי תלמיד חכם הוא, כתיב ויין ישמח לבב אנוש. וכתיב כי טובים דודך מיין, ודא הוא יין דמנטרי, דחדי לכלא. ואי לא, תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אית יין אחרא דאיהו דינא. ועל דא, יאות לקרבא אלין מלין בקרבניה, בגין דיתעבר דינא, ויתער רחמי. אעבר יין, ואייתי יין, וכן בכלא.

וְקַנְקַן דְּבַר נַשׁ דָּא אִתְּתָא, וְאִיהוּ כּוֹס, לְהָכִי צְרִיכָה שְׁטִיפָה וַהֲדָחָה, אִם הִיא כוֹס דִּבְרָכָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (יחזקאל מד ל) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְאִם לַאו אִתְקְרִיאַת כּוֹס הַתַּרְעִלָה, וְיַיִן דִּילָהּ עֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי לא ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ וכו', שָׁדַיִם דִּילָהּ אִינוּן אַשְׁכּוֹלוֹת מְרוֹרוֹת, אֲבָל יַיִן דְּכוֹס דִּבְרָכָה עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ דְּתַמָּן פִּקּוּדֵי יהו''ה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (שם יט טו), דְּאִינוּן אֶשְׁכּוֹלוֹת דִּילָהּ.

מִיָּד פָּתַח וְאָמַר, בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְאִינוּן שִׁית יַמִּים בָּרָא אלהי''ם מַאי אלהי''ם יַמָּא שְׁבִיעָאָה, וְרָזָא דְמִלָּה (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. עִלָּאִין שְׁמָעוּ, נוּנִין דְּרַחֲשִׁין בְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, עֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים קד כה) שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת, וְכֻלְּהוּ שָׁאֲגִין עַל טַרְפִין, וּשְׁכִינְתָּא אִתְּמַר בָּהּ (משלי לא ו) וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ, כָּל הַנְּחָלִים דְּאָזְלִין לְיַמָּא הָא שֶׁבַע אִינוּן, וְאִינוּן שֶׁבַע נְעָרוֹת