קבלה על קהלת י:2

ובג"ד א"ר עקיבא לתלמידוי, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, לא תהוו שקילין אבני שיש טהור לאבנין אחרנין, דאנון חיי ומותא, דמתמן לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד אלא אתון תסתכנון גרמייכו, בגין דאלין דעץ הדעת טו"ר אנון בפרודא, ואבני שיש טהור אינון ביחודא בלא פרודא כלל. ואי תימרון דהא אסתלק עץ החיים מנייהו ונפלו, ואית פרודא בינייהו, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, דהא לית תמן פרודא לעילא דאלין דאתברו מאנון הוו. אתו לנשקא ליה, פרח ואסתלק מנייהו.

וְאִיהוּ צִפְצוּף עוֹפִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (קהלת י ב) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, צִפְצוּפָא דְכָל צִפָּרִין דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין, דִּמְצַפְצְפִין בְּכַמָּה צְלוֹתִין, שִׂיחַת חֵיוָון דְּאִינוּן ת''ח, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (בראשית כד סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה וכו', וְלֵית שִׂיחָה אֶלָּא צְלוֹתָא.

ואינון קליפין, אינון רשימין בד' אברים דגופא. בריאה, תמן ליחא, דמינה אשתכחו סרכות דריאה, רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ותמן רוח חזק מפרק, דדפיק בכנפי ריאה דב"נ, והאי איהו רוחא דאסעיר גופיה דב"נ, מה דכפף ליה אליהו תחותוי, וסליק לעילא ביה. הה"ד, ויעל אליהו בסערה השמימה. והאי דפיק על ריאה, דשותה כל משקין. ובהון, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, האי איהו קליפה לרוחא דקודשא. לשמאלא, רוח סערה, עלייהו אתמר, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.