קבלה על רות ב:19

מנלן מנבוכדנצר. אע"ג דחלם ההוא חלמא, כל זמנא דהוה מיחן למסכני, לא שרא עליה חלמיה, כיון דאטיל עינא בישא דלא למיחן למסכני, מה כתיב עוד מלתא בפום מלכא וגו', מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא, ובג"כ נעשה אדם. כתיב הכא עשיה, וכתיב התם שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בועז.

ש (רות ב׳:י״ט) יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ, מַאן בָּרוּךְ. דָּא שְׁלֹמֹה. מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. וְעַל דָּא, (מלכים א ב׳:מ״ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ. בִּשְׁמָא דָא, תְּהֵא מִתְבָּרְכָא מִכָּל אִלֵּין שִׁית סִיטְרִין. כְּדֵין אִיהִי עַלְמָא דְאָתֵי, יַהֲבַת לָהּ תּוֹסֶפֶת בִּרְכָאן, עַל אִינוּן דְּאִית לָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (רות ב׳:י״ח) וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ. דָּא תּוֹסֶפֶת קִדּוּשָׁן וּבִרְכָאן.