קבלה על שמות 1:22

זכאין אינון ישראל, דאע"ג דהוו בגלותא דמצרים, אסתמרו מכל הני תלתא, מנדה, ומבת אל נכר, ומקטול זרעא, ואשתדלו בפרהסיא בפריה ורביה. דאף על גב דגזרה אתגזרת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לא אשתכח ביניהון מאן דקטיל עוברא במעהא דאתתא, כ"ש לבתר. ובזכותא דא נפקו ישראל מן גלותא.

והמשכילים יבינו, אינון מארי קבלה, דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא, דאקרי ספר הזהר, דאיהו כתיבת נח, דמתכנשין בה שנים מעיר, ושבע ממלכותא. ולזמנין אחד מעיר, ושנים ממשפחה. דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ודא אורה דספרא דא, וכלא על סיבה דילך.

בְּהַהוּא זִמְנָא וַיְמַן יהו''ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה (שם ב א), דָא גָלוּתָא קַדְמָאָה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וְדָא הוּא (בראשית מו ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ בְּכָל אֲתַר דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן, קִלְקְלוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵיהוֹן, בֵּיהּ זִמְנָא אִתְּמַר בְּהוֹן (שמות א ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וְדָא פַּרְעֹה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר וַיְמַן יהו''ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה, דְּבָעָא לְבַטְלָא יִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, לְקִבְּלֵיהּ וַיְמַן יהו''ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה, לְקַטְלֵיהּ, לִבְלוֹעַ יוֹנָה לָא כְּתִיב, אֶלָּא לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה, אֶת אָתָא לְרַבּוֹת רַעִִיָא מְהֵימְנָא דְעָתִיד לְאִתְיַיהֲבָא אוֹרַיְיתָא עַל יְדֵיהּ, דְּאִיהִי מֵאַלֶּ''ף וְעַד תָּי''ו, כָּל אִלֵּין גִּלְגּוּלִין עַל יְדֵיהּ הֲווֹ, וְדָא אִיהוּ דָּג גָּדוֹל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל כט ג) הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, אִיהוּ דָּג מִצְרָיִם, וּבַת זוּגֵיהּ דָּגָה (יונה ב ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו''ה אֱלֹהָי''ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מָאן מְעִי הַדָּגָה אִלֵּין מִצְרָאֵי.