קבלה על שמות 2:10
מגלה עמוקות
אופן נב
אמרו רז"ל בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א) שמשה מת בשבת. עליו קאמר בעת ההיא, על עת רצון שאמרו במנחה בשבת דמתגליא מצחא קדישא, ובכל ימות החול באותו פרק מדת הדין שורה, שאז ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג) שהוא מדת הדין. ורצה משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן א"ל זוע"ם בכל יום (תהלים ז יב), לפי שג' סעודות של שבת הם ג' אבות (עיין שבת קי"ח ע"א), לכן הזכיר ג' אבות בפסוק ראשון, שהם כנגד ג' סעודות שאין למעלה מעונ"ג (ספר יצירה), שהוא סוד "עדן "נהר "גן, שבס"ת אלו נרמז "נשמה "רוח "נפש. ועל כן אמר משה מאחר שכבר החלות משעת בריאתו, שבא משה לעולם מן המים משיתיהו (שמות ב י), להורות שהוא יתקן חסד בעולם, ז"ש את גדלך. וזהו החלות להראות לי מיד לביאתי לעולם מדת חסד היא מים, לתקן ידך החזקה שהוא דין, אשר מי אל רומז על אל זועם בכל יום, לכן אעברה נא, כשאהיה בארץ ישראל דתמן חסד אל כל היום (תהלים נב ג) וכ"א שם בארץ ישראל אתקן אני חלוקי שהוא פרגטוטין שלי (שמו"ר פכ"ג ג'), נרמז במלת א"ז שבכאן "אל "זר "אל "זועם ר"ת של א"ז, ובארץ ישראל שם יהיה "אהבה "זכות. השיב לו הקב"ה רב לך לבטל כחות הדין עתה, עלה ראש הפסגה. וכאן נרמז שמת משה בשעת מנחה בשבת, (בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח, וכן כתבו התוספות במנחות דף ל' [ע"א ד"ה מכאן], ובתשובת מהר"ם סי' י"א, וספר חסידים סימן שנ"ז, ומבואר בטור אורח חיים סימן רצ"ב), דמתגליא אז מצחא קדישא. והוא נרמז במלת ראש הפסגה, כי פדחת שהוא סוד מצח, הוא ראש של אדם בגובה אפו, ולפי שבמנחה בשבת הוא עינא פקיחא ולית ליה גבין, והוא סוד דג שצריך לאכול בג' סעודות בשבת, כי שם מגולגלין נשמות של צדיקים, דכתיב כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא כב), וכדאיתא בזוהר סוף שמיני (זוהר ח"ג) שתלמידי חכמים כתיב גבייהו אסיפה. ואפשר שזה סוד בעת ההיא שרמז משה, ר"ל במנחה בשבת שהוא סוד עינא פקיחא, ולכן אמר משה שלויתן שהוא הדג שמע הקב"ה תפלתו, ולי אין אתה שומע (ילקו"ש רמז תתי"ד). וזה נרמז באותו עת שהוא מנחה בשבת, שהוא סוד דג עינא פקיחא, ולכן באותו פרק אמר הקב"ה ראה בעיניך, שזכה משה לעינא פקיחא וראה מסוף עולם ועד סופו, ולפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א) כמו שאמר לעיל, שיש לחמה ד' פנים מכל צד של ד' רוחות, ולכן אמר הקב"ה בכאן ד' רוחות, רמז בהן שם של הויה ב' פעמים, "ימ"ה "וצפונ"ה הרי פעם אחת, ואחר כך ת"ימנ"ה "ומזרח"ה, הרי פעם שנייה שם של הוי"ה:
אמרו רז"ל בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א) שמשה מת בשבת. עליו קאמר בעת ההיא, על עת רצון שאמרו במנחה בשבת דמתגליא מצחא קדישא, ובכל ימות החול באותו פרק מדת הדין שורה, שאז ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג) שהוא מדת הדין. ורצה משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן א"ל זוע"ם בכל יום (תהלים ז יב), לפי שג' סעודות של שבת הם ג' אבות (עיין שבת קי"ח ע"א), לכן הזכיר ג' אבות בפסוק ראשון, שהם כנגד ג' סעודות שאין למעלה מעונ"ג (ספר יצירה), שהוא סוד "עדן "נהר "גן, שבס"ת אלו נרמז "נשמה "רוח "נפש. ועל כן אמר משה מאחר שכבר החלות משעת בריאתו, שבא משה לעולם מן המים משיתיהו (שמות ב י), להורות שהוא יתקן חסד בעולם, ז"ש את גדלך. וזהו החלות להראות לי מיד לביאתי לעולם מדת חסד היא מים, לתקן ידך החזקה שהוא דין, אשר מי אל רומז על אל זועם בכל יום, לכן אעברה נא, כשאהיה בארץ ישראל דתמן חסד אל כל היום (תהלים נב ג) וכ"א שם בארץ ישראל אתקן אני חלוקי שהוא פרגטוטין שלי (שמו"ר פכ"ג ג'), נרמז במלת א"ז שבכאן "אל "זר "אל "זועם ר"ת של א"ז, ובארץ ישראל שם יהיה "אהבה "זכות. השיב לו הקב"ה רב לך לבטל כחות הדין עתה, עלה ראש הפסגה. וכאן נרמז שמת משה בשעת מנחה בשבת, (בזוהר פרשת תרומה עמוד רע"ח, וכן כתבו התוספות במנחות דף ל' [ע"א ד"ה מכאן], ובתשובת מהר"ם סי' י"א, וספר חסידים סימן שנ"ז, ומבואר בטור אורח חיים סימן רצ"ב), דמתגליא אז מצחא קדישא. והוא נרמז במלת ראש הפסגה, כי פדחת שהוא סוד מצח, הוא ראש של אדם בגובה אפו, ולפי שבמנחה בשבת הוא עינא פקיחא ולית ליה גבין, והוא סוד דג שצריך לאכול בג' סעודות בשבת, כי שם מגולגלין נשמות של צדיקים, דכתיב כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא כב), וכדאיתא בזוהר סוף שמיני (זוהר ח"ג) שתלמידי חכמים כתיב גבייהו אסיפה. ואפשר שזה סוד בעת ההיא שרמז משה, ר"ל במנחה בשבת שהוא סוד עינא פקיחא, ולכן אמר משה שלויתן שהוא הדג שמע הקב"ה תפלתו, ולי אין אתה שומע (ילקו"ש רמז תתי"ד). וזה נרמז באותו עת שהוא מנחה בשבת, שהוא סוד דג עינא פקיחא, ולכן באותו פרק אמר הקב"ה ראה בעיניך, שזכה משה לעינא פקיחא וראה מסוף עולם ועד סופו, ולפי שמשה פני חמה (ב"ב ע"ה ע"א) כמו שאמר לעיל, שיש לחמה ד' פנים מכל צד של ד' רוחות, ולכן אמר הקב"ה בכאן ד' רוחות, רמז בהן שם של הויה ב' פעמים, "ימ"ה "וצפונ"ה הרי פעם אחת, ואחר כך ת"ימנ"ה "ומזרח"ה, הרי פעם שנייה שם של הוי"ה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן נח
איתא בכנפי יונה (חלק ג' סימן נו) שרפ"ח ניצוצים, הם שברי כלים שנפלו לתהומא רבא, והרמז רוח אלקים מרחפ"ת על פני המים (בראשית א ב), כי המים הזדונים הן הקליפות, וסימנך מרחפ"ת רפח מת, כי שבירתן זו היא מיתתן, וישראל כשהיו במצרים העלה משה מהם ר"ב ניצוצים, אבל פ"ו לתשלום רפ"ח לא היה יכולת למשה להוציא מכור הברזל, ז"ש גם ערב ר"ב עלה אתם (שמות יב לח), ר"ב דייקא ולא יותר הם אותיות המעורבין, אבל משה עלה אל האלהי"ם (שמות יט ג), שהם סוד פ"ו ניצוצים הנשארים. וזה שאמר הכתוב וחוש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם, ס"ת כלים, שהם רפ"ח, ומהם לא היו ישראל יכולין לעלות פ"ו מנין אלקים, זה שאמר הכתוב ורוח אלקים מרחפת, ר"ל שנשארו מנין אלהים מן רפ"ח מת, ובא משה שנקרא מים, ז"ש על פני המים שהוא משה, כתיב ביה כי מן המים משיתיהו (שמות ב י), שעלה אל אלקים לקבל התורה, ז"ש ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג), שהוא קבלת התורה, אז וירא אלהים את האור (בראשית א ד), את האור בגימטריא משה רבינו, שהוא כולל תרי"ג מצות, שכן משה במילואו מ"ם שי"ן ה"ה, עולה תרי"ג, כתיב גביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, ויבדל אלקים שרצה להבדיל ניצוצות שהם כמנין אלקים, ולא היה יכולת בידו רק ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), וענין רפ"ח הם ד' פעמים ע"ב, ומזה הטעם רצה משה ליכנס לארץ ישראל כדי להוציא פר"ח, כמו שנאמר יציץ ויפרח ישראל (ישעיה כז ו), ורצה לתקן ימי שנת החמה, שהם עולים לחשבון רפ"ח כשתסלק ימים שמקריבין מוסף, וכן אמר במזמור שיר ליום השבת, שאותו המזמור אומרת הנשמה ביום יציאתה מן הגוף כדאיתא בספר התמונה, צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג). מה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, היתה כוונתו שיפרח כתמר, ר"ל להעלות ניצוצי רפ"ח, ואיתא בכנפי יונה (חלק ד' סימן טו) כשאמר משה סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט), נתכוין להתפלל על רפ"ח ניצוצין אלו, שכן לעו"ן הע"ם הז"ה בגימטריא רפ"ח, ואמר סל"ח שהוא בגימטריא חסד ע"ב כ"ו שהוא שם של הויה. וכן בכאן הזכיר שתי שמות אלו ואתחנן אל ידוד, הרי הויה, אשר מי אל הרי חסד אל, כי ב' שמות אלו אל ידו"ה ויאר לנו (תהלים קיח כז), שמוציא לאור הניצוצות והאורות שנפלו בעמקי הקליפות. ועליהם אמר כאן מאחר שאתה החלות להראות את גדלך, שהם אותיות מן רפ"ח, שהן עולים ד' פעמים חסד כנרמז במלת גדל"ך, (וכן מלת גדל"ך עולה כמנין א"ל ידו"ד), ואת ידך החזקה, הם אותיות הנשארים בעמקי הקליפה שהם ביד חזקה, אעברה נא רוצה אני עתה להעביר ולתקן מה שהתפללתי כשאמרתי סלח נא לעון העם הזה, שהם על רפ"ח ניצוצים, באתי גם כן עתה להתפלל עליהם, ובזה צריך אני זכות ארץ ישראל, לכן ואראה את הארץ. השיב הקב"ה אתה אומר החלות, כאלו התחלת לתקן אותם, הלא רב לך הלא כבר העלת ר"ב ניצוצין מן רפ"ח, אל תוסף דבר אלי עו"ד בדב"ר בגימטריא רפ"ח, קרית מלך ר"ב כתיב (תהלים מח ג), עתה די לך בעליית רב ניצוצין. וז"ש אל תוסף דבר, ר"ל שנתכוין משה גם כן לתקן אותן רפ"ח שאין להם תקנה בקרבן מוסף, וז"ש אל תוסף וגו' עו"ד בדב"ר, דייקא על אותן ימים שאין בהם מוסף:
איתא בכנפי יונה (חלק ג' סימן נו) שרפ"ח ניצוצים, הם שברי כלים שנפלו לתהומא רבא, והרמז רוח אלקים מרחפ"ת על פני המים (בראשית א ב), כי המים הזדונים הן הקליפות, וסימנך מרחפ"ת רפח מת, כי שבירתן זו היא מיתתן, וישראל כשהיו במצרים העלה משה מהם ר"ב ניצוצים, אבל פ"ו לתשלום רפ"ח לא היה יכולת למשה להוציא מכור הברזל, ז"ש גם ערב ר"ב עלה אתם (שמות יב לח), ר"ב דייקא ולא יותר הם אותיות המעורבין, אבל משה עלה אל האלהי"ם (שמות יט ג), שהם סוד פ"ו ניצוצים הנשארים. וזה שאמר הכתוב וחוש"ך ע"ל פנ"י תהו"ם, ס"ת כלים, שהם רפ"ח, ומהם לא היו ישראל יכולין לעלות פ"ו מנין אלקים, זה שאמר הכתוב ורוח אלקים מרחפת, ר"ל שנשארו מנין אלהים מן רפ"ח מת, ובא משה שנקרא מים, ז"ש על פני המים שהוא משה, כתיב ביה כי מן המים משיתיהו (שמות ב י), שעלה אל אלקים לקבל התורה, ז"ש ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג), שהוא קבלת התורה, אז וירא אלהים את האור (בראשית א ד), את האור בגימטריא משה רבינו, שהוא כולל תרי"ג מצות, שכן משה במילואו מ"ם שי"ן ה"ה, עולה תרי"ג, כתיב גביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, ויבדל אלקים שרצה להבדיל ניצוצות שהם כמנין אלקים, ולא היה יכולת בידו רק ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), וענין רפ"ח הם ד' פעמים ע"ב, ומזה הטעם רצה משה ליכנס לארץ ישראל כדי להוציא פר"ח, כמו שנאמר יציץ ויפרח ישראל (ישעיה כז ו), ורצה לתקן ימי שנת החמה, שהם עולים לחשבון רפ"ח כשתסלק ימים שמקריבין מוסף, וכן אמר במזמור שיר ליום השבת, שאותו המזמור אומרת הנשמה ביום יציאתה מן הגוף כדאיתא בספר התמונה, צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג). מה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, היתה כוונתו שיפרח כתמר, ר"ל להעלות ניצוצי רפ"ח, ואיתא בכנפי יונה (חלק ד' סימן טו) כשאמר משה סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט), נתכוין להתפלל על רפ"ח ניצוצין אלו, שכן לעו"ן הע"ם הז"ה בגימטריא רפ"ח, ואמר סל"ח שהוא בגימטריא חסד ע"ב כ"ו שהוא שם של הויה. וכן בכאן הזכיר שתי שמות אלו ואתחנן אל ידוד, הרי הויה, אשר מי אל הרי חסד אל, כי ב' שמות אלו אל ידו"ה ויאר לנו (תהלים קיח כז), שמוציא לאור הניצוצות והאורות שנפלו בעמקי הקליפות. ועליהם אמר כאן מאחר שאתה החלות להראות את גדלך, שהם אותיות מן רפ"ח, שהן עולים ד' פעמים חסד כנרמז במלת גדל"ך, (וכן מלת גדל"ך עולה כמנין א"ל ידו"ד), ואת ידך החזקה, הם אותיות הנשארים בעמקי הקליפה שהם ביד חזקה, אעברה נא רוצה אני עתה להעביר ולתקן מה שהתפללתי כשאמרתי סלח נא לעון העם הזה, שהם על רפ"ח ניצוצים, באתי גם כן עתה להתפלל עליהם, ובזה צריך אני זכות ארץ ישראל, לכן ואראה את הארץ. השיב הקב"ה אתה אומר החלות, כאלו התחלת לתקן אותם, הלא רב לך הלא כבר העלת ר"ב ניצוצין מן רפ"ח, אל תוסף דבר אלי עו"ד בדב"ר בגימטריא רפ"ח, קרית מלך ר"ב כתיב (תהלים מח ג), עתה די לך בעליית רב ניצוצין. וז"ש אל תוסף דבר, ר"ל שנתכוין משה גם כן לתקן אותן רפ"ח שאין להם תקנה בקרבן מוסף, וז"ש אל תוסף וגו' עו"ד בדב"ר, דייקא על אותן ימים שאין בהם מוסף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מגלה עמוקות
אופן קמא
איתא (דברים רבה ב, ז), בב' מקומות המשיל משה את עצמו לאברהם, בשעה שהראה לו בסנה שאמר לו הקב"ה משה משה ויאמר הנני (שמות ג ד), הנני לכהונה הנני למלכות, אמר לו הקב"ה אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד (משלי כה ו), וכן בכאן כשאמר ה' אלהים וכו', עיין שם. והכוונה שבפסוק אל תתהדר לפני מלך, הוא כנגד מלכות. ובמקום גדולים, הוא כנגד כהן גדול שהוא מדת החסד. והנה חשב משה שלשה כתרים שנתן הקב"ה לישראל, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות (אבות פ"ד מי"ג), שהיו כולם אצל אברהם, יזכה גם הוא לשלשתן, כי יניקת משה מאברהם בסוד כי מן המים משיתיהו (שמות ב' י), שהוא סוד מדתו של אברהם, כמ"ש מוליך לימין משה (ישעיה סג יב). ולכן פתח משה בשם של אדנ"י לקביל מלכות ליתן לו כתר מלכות, ואחר כך אמר הוי"ה בנקודות אלהים, הוי"ה היא סוד כתר כהונה, כדאיתא בספרא דצניעותא שכהן גדול בעולם האצילות הוא זעיר, לכן נקרא בגדי כהן גדול תפארת, ולפי שכליל תפארת בראשו של משה נתת (שחרית לשבת), שמידת משה הוא זעיר, חשב משה שיהיה כהן גדול בסוד ויקרא א' זעירא (ויקרא א א), נשתיירו אתוון ויקר אל משה שהם בגדי כהונה, כמו שדרשו בפרק קמא דמגילה (דף י"ב.) על פסוק (אסתר א ד) יקר תפארת גדולתו, ורזא עילאה הוא שחשב אחשורוש שהוא בקליפה לקביל זעיר, ונקודת אלהים מורה על כתר תורה שניתנה מפי הגבורה וידבר אלהים את כל הדברים (שמות כ' א), אלהים דייקא מסיטרא דיצחק קיבל התורה מפי הגבורה ממש, לכן נתנה באש ובשופר שהוא איל של יצחק. לכן פתח בכאן בב' שמות אלו שהם אדנ"י הוי"ה בנקודת אלהים, כנגד ג' כתרים אלו שהם ג' אבות. ועל זה אמר מאחר שאתה החלות להראות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתת לי כתר תורה על ידי לחות, את גדלך על כתר כהונה שהיה משה כהן כל ז' ימי המלואים שימש משה בכהונה גדולה, ולאידך מאן דאמר כל מ' שנה היה משה כהן עם אהרן, שנאמר (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו (כדאיתא בויקרא רבה פרשה י"א (ויק"ר פי"א ו')), ידך החזקה על כתר מלכות, כמ"ש ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ' לג), וחוזר ומפרש אשר מי אל על כתר כהונה שהוא חסד אל, כי תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח), אשר יעשה כמעשיך על כתר מלכות שהוא מלך גבור. ולכן בקש עתה ליכנס לארץ ישראל שיזכה שם לשלשה כתרים אלו, ואראה את הארץ לקביל תורה כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ההר הטוב זה ירושלים, דתמן מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) לקביל מלכות, והלבנון זה בית המקדש לקביל כהונה, ויהיה ג' כתרים ביחד. השיב הקב"ה רב לך, די לך בכתר תורה לחוד שאתה רב של ישראל, אבל מה שאתה רוצה לדמות עצמך לאברהם כמו שאמרת בתחילה בסנה הנני למלכות הנני לכהונה, אל תוסף דבר אלי עו"ד דייקא, שלא תדבר ותבקש עוד אותן השני כתרים של כהונה ומלכות, כמו שבקשת ממני בתחילת שליחותך בסנה, והשבתי לך שם אל תקרב הלום (שמות ג ה), שדרשו רז"ל (שמו"ר פ"ב ו') אין הלום אלא מלכות, אין הלום אלא כהונה, דבר זה רמז במ"ש מתחילה אתה החלות, מלת את"ה הוא מיותר, נוטריקון 'אל 'תקרב 'הלום, וגם עתה אל תוסף עוד לדבר כמתחלה, אבל צו את יהושע וחזקהו על כתר תורה, ואמצהו על כתר מלכות, כי הוא יעבור למלכות, והוא ינחיל לתורה בכל אשר תראה מה שיש בידך עתה:
איתא (דברים רבה ב, ז), בב' מקומות המשיל משה את עצמו לאברהם, בשעה שהראה לו בסנה שאמר לו הקב"ה משה משה ויאמר הנני (שמות ג ד), הנני לכהונה הנני למלכות, אמר לו הקב"ה אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד (משלי כה ו), וכן בכאן כשאמר ה' אלהים וכו', עיין שם. והכוונה שבפסוק אל תתהדר לפני מלך, הוא כנגד מלכות. ובמקום גדולים, הוא כנגד כהן גדול שהוא מדת החסד. והנה חשב משה שלשה כתרים שנתן הקב"ה לישראל, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות (אבות פ"ד מי"ג), שהיו כולם אצל אברהם, יזכה גם הוא לשלשתן, כי יניקת משה מאברהם בסוד כי מן המים משיתיהו (שמות ב' י), שהוא סוד מדתו של אברהם, כמ"ש מוליך לימין משה (ישעיה סג יב). ולכן פתח משה בשם של אדנ"י לקביל מלכות ליתן לו כתר מלכות, ואחר כך אמר הוי"ה בנקודות אלהים, הוי"ה היא סוד כתר כהונה, כדאיתא בספרא דצניעותא שכהן גדול בעולם האצילות הוא זעיר, לכן נקרא בגדי כהן גדול תפארת, ולפי שכליל תפארת בראשו של משה נתת (שחרית לשבת), שמידת משה הוא זעיר, חשב משה שיהיה כהן גדול בסוד ויקרא א' זעירא (ויקרא א א), נשתיירו אתוון ויקר אל משה שהם בגדי כהונה, כמו שדרשו בפרק קמא דמגילה (דף י"ב.) על פסוק (אסתר א ד) יקר תפארת גדולתו, ורזא עילאה הוא שחשב אחשורוש שהוא בקליפה לקביל זעיר, ונקודת אלהים מורה על כתר תורה שניתנה מפי הגבורה וידבר אלהים את כל הדברים (שמות כ' א), אלהים דייקא מסיטרא דיצחק קיבל התורה מפי הגבורה ממש, לכן נתנה באש ובשופר שהוא איל של יצחק. לכן פתח בכאן בב' שמות אלו שהם אדנ"י הוי"ה בנקודת אלהים, כנגד ג' כתרים אלו שהם ג' אבות. ועל זה אמר מאחר שאתה החלות להראות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתת לי כתר תורה על ידי לחות, את גדלך על כתר כהונה שהיה משה כהן כל ז' ימי המלואים שימש משה בכהונה גדולה, ולאידך מאן דאמר כל מ' שנה היה משה כהן עם אהרן, שנאמר (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו (כדאיתא בויקרא רבה פרשה י"א (ויק"ר פי"א ו')), ידך החזקה על כתר מלכות, כמ"ש ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ' לג), וחוזר ומפרש אשר מי אל על כתר כהונה שהוא חסד אל, כי תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח), אשר יעשה כמעשיך על כתר מלכות שהוא מלך גבור. ולכן בקש עתה ליכנס לארץ ישראל שיזכה שם לשלשה כתרים אלו, ואראה את הארץ לקביל תורה כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ההר הטוב זה ירושלים, דתמן מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) לקביל מלכות, והלבנון זה בית המקדש לקביל כהונה, ויהיה ג' כתרים ביחד. השיב הקב"ה רב לך, די לך בכתר תורה לחוד שאתה רב של ישראל, אבל מה שאתה רוצה לדמות עצמך לאברהם כמו שאמרת בתחילה בסנה הנני למלכות הנני לכהונה, אל תוסף דבר אלי עו"ד דייקא, שלא תדבר ותבקש עוד אותן השני כתרים של כהונה ומלכות, כמו שבקשת ממני בתחילת שליחותך בסנה, והשבתי לך שם אל תקרב הלום (שמות ג ה), שדרשו רז"ל (שמו"ר פ"ב ו') אין הלום אלא מלכות, אין הלום אלא כהונה, דבר זה רמז במ"ש מתחילה אתה החלות, מלת את"ה הוא מיותר, נוטריקון 'אל 'תקרב 'הלום, וגם עתה אל תוסף עוד לדבר כמתחלה, אבל צו את יהושע וחזקהו על כתר תורה, ואמצהו על כתר מלכות, כי הוא יעבור למלכות, והוא ינחיל לתורה בכל אשר תראה מה שיש בידך עתה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy