קבלה על שמות 2:12

א"ל רעיא מהימנא, באומאה עלך בשמא דידו"ד, לא תאחר בכל יכולתך, דהא אנא בצערא סגי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי, לאפקא לי מהאי צערא, בהאי קבורה דאתמר עלי, ויתן את הרשעים קברו, ולא אשתמודען בי, ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא, ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו, בכל קרתא וקרתא, ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל, עאנא דקב"ה, דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח.

ומה כתיב בהון. ויפן כה וכה וירא כי אין איש. דכלהון חייבין, ולא אשכחת בהון איש זוכה לאפקא מן גלותא. ובג"ד סרבת למיזל תמן, ואמרת, שלח נא ביד תשלח. והא אנת כגון בההוא זמנא, בך יתקיים עם ישראל, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובגלותא בתראה, תרין משיחין ישלח עמך, לקבל תרין גדפין דיונה. דאנת כגופא בגלותא רביעאה, לית לך גדפין. ולא עוד, אלא בקדמיתא הוו ישראל כגופא, ואנת ואהרן, כתרין גדפין דיונה, ובהון פרחו ישראל.

ויפן כה וכה וירא כי אין איש דישראל, באלין רשיעיא ערב רב, ודא בסוף גלותא. ובגין דא קץ דפורקנא נוקב עד התהום רבה. ורעיא מהימנא, תהום הוא המות בהיפוך אתוון, ולית מות אלא עניותא, אנת נחיתת תמן. והא קא אתבריר לעילא, קמי תנאים ואמוראים, וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייעא לך.