Chasidut על שמות 2:12

(ה) או יאמר, ולדקדק מה קמזכיר בכאן ב' שמות ה' אלקיך (דברים כא י). והנה כפשוטו י"ל על דרך שמדת הדין אמר הנפש החוטאת תמות (יחזקאל יח כ), והקב"ה אומר יעשה תשובה (ילקו"ש חלק שני רמז שנ"ח). וכבר כתבתי בזה מאמר אחד, עם מה שאמרו ז"ל (ב"ר י"ב ט"ו) בקש לברוא את העולם במדת הדין כו', והיינו דכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. והיינו דאשמועינן קרא דילן דלא תימא תשובה שורת הדין, הוא רק חסד אלקים על ידי השיתוף והקדמת רחמים לדין. או יאמר על ידי שישראל עושין רצונו של מקום מגבירין כח, וההיפך בהיפך. וידוע דזה אינו בבחינת עצמותו כביכול, רק בבחינת השפעת גבורה אלינו, וידוע דשם אלקים על הכח והאומץ כמבואר בשו"ע או"ח סימן ה' (ס"א), וידוע מה שנאמר (זוהר ח"א דף כ"ח א', (זוהר) ח"ג דף קכ"ה ב') ויפן כה וכה כו' (שמות ב יב), ואיהו תליא בידיהון כביכול מלך אסור ברהטים כביכול (שיר השירים ז ו) אנחנו השבאים. והיינו כי תצא למלחמה, אז תחשוב כי ונתנו ה', דהיינו שה' נתן אלקיך בידיך או להגביר או להתיש ח"ו, ואלקיך דייקא ולא בבחינת עצמותו חלילה. וגם תדע ושבית שביו, כי אתה שבית שביו כביכול, ואיך לא תבוש כאמור ואיהו תליא בידיהון. לכן אחינו בני ישראל הבו לכם עצה להתעורר בתשובה בחודש אלול, כאמור (דברים כא יג) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, היינו חודש אלול כמבואר באלשיך, ולעשות משמורת תמיד יומם ולילה לא יחשו.

ואמנם היה נגדו בחינת המצרי שכתוב בו (שמות ב, יב) ויך את המצרי, כי תיבת המצרי בגימטריה שמ"ה והוא היה בהיפוך שהיה לו ש"ח בפועל ול"ז בכח וכמו שנתבאר לעיל, ואמנם עם היות למשה רבינו ע"ה צורך בו כדי שיקבל הוא סריותו, מ"מ להיותו מיצר לישראל הרגו משה רבינו ע"ה ושוב לא היה מי שיקח את הש"ח ניצוצות לעצמו, לזאת אותן הש"ח ניצוצות קיבל קרח שהוא בגימטריא ש"ח ממילא היה קרח עם משה רבינו ע"ה בבחינות אחור וקדם.

ויאמר עוד על פי מאמר רז"ל (ויק"ר פ"א י"א) שאמרו אילו היו אומות העולם יודעין כמה אהל מועד יפה להם, אזי היו מקיפין אותו בכלי זיין לבל ישלטו בו ידי אחרים ח"ו, כי קודם שהוקם המשכן היו הקול יוצא והיו אומות העולם נתרזין מתוך פניקטיהם, אחר כך משהוקם המשכן היה הקול יוצא רק להנדבר דרך אוהל מועד. וז"ש משהוקם המשכן ויקרא אל משה (ויקרא א א) לבדו בצמצום הקול במשכן כביכול, אחר כך מתחיל הדיבור הראשון וידבר י"י וכו': והנה בתרגום יונתן נראה שכוונתו גם כן לתרץ הקושיא הנ"ל. ופירש שהיה משה דן קל וחומר בעצמו, מה סיני שקדושתו קדושת שעה לא הרשיתי לעלות אלא בקריאה, מכל שכן משכן שקדושתו קדושת עולם, ועל כן קרא אותו הש"י קודם הדיבור. והנה לפי זה עדיין לא הונח לנו למה לא פורש השם בקריאה. והנראה לדעתי דמשום הכי לא נאמר השם בקריאה, להורות דסיבת הקריאה לא היה מאיתערותא דלעילא, רק מאיתערותא דמשה שהיה דן קל וחומר כנ"ל, והש"י רצון יראיו יעשה, והבן. ובזה יהיה קישור הפסוק עם הספר הקודם (שמות מ לח) המסיים כי ענן י"י על המשכן וכו' בכל מסעיה"ם. ר"ל לא כסיני שהיה רק לשעה, ועל ידי כך ויקרא אל משה כנ"ל. ויש להתבונן למוד קל וחומר שהוא נגד מדת אל (שמות לד ו) שבי"ג מדות, על כן נאמר ויקרא אל וכו', ולא אמר ויקרא י"י רק ויקרא א"ל, לרמז על מדת א"ל שהתעורר על ידי הקל וחומר שלמד: והנה על פי האמור בזוהר הק' שבעת שהוקם המשכן היה היחוד התחתון, היינו ברוך שם וכו' כ"ה אתוון, כמו היחוד העליון שמע (דברים ו ד), בבחינת אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), כמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו ביתר שאת, (אבל כעת יחודא תתאה הוא רק כ"ד אתוון), על כן וידבר הויה אליו [מאהל] מועד לאמר, הוא כ"ה אתוון. לפי הנ"ל יקושר גם כן עם הספר הקודם כי ענן הויה על המשכן יומם ואש תהיה לילה כו'. וכבר ידעת שבחינת יו"ם וליל"ה הוא נגד תרין יחודין הנ"ל, וזה שסיים בכ"ל מסעיהם, ר"ל שמסעיהם היה אז בנ' אתוון, מנין כ"ל המייחד יום ולילה ואחיד בשמיא וארעא, על כן ויקרא אל משה דייקא, שהוא עשה ופעל איתערותא דלתתא לזה הענין מאז היותו במצרים בראשית צמיחתו וישועתו, בסוד הכתוב (שמות ב יב) ויפן כ"ה וכ"ה, וידבר הויה וכו' בבחינת כ"ה אתוון כנ"ל, והבן: