קבלה על שמות 2:15

תו, דחמא דעלאי מניה הוו בעלמא, דקא ברחו, וכלהו בלחודייהו. יעקב ערק, דכתיב ויברח יעקב שדה ארם, וערק בלחודוי. משה ערק, דכתיב ויברח משה מפני פרעה, וערק בלחודוי. ודוד ברח, כל אינון שולטני ארעא, וכל אינון גיברי ארעא, ורישיהון דישראל, כלהו ערקין עמיה, וסחרין ליה, מימיניה ומשמאליה, לנטרא ליה מכל סטרין, כיון דחמא שבחא דא, אמר שירתא.

במשה לא כתיב אלא זמנא חדא, דכתיב וישב בארץ מדין וישב על הבאר. בגין דמשה, אתפרש מכל וכל, מביתא דלתתא, ויעקב לא אתפרש כלל. במשה חד, כמה דכתיב, אחת היא יונתי תמתי. אחת היא לאמה. ובגין כך משה מאריה דביתא הוה, ואסתלק לעילא, במשה כתיב וישב על הבאר, ביעקב וירא והנה באר בשדה, ולא כתיב וישב על הבאר.

וירא וירא דהכא, כלא ברוח קודשא אסתכל וחמא, ובגין כך אסתכל ביה וקטל ליה, וקב"ה סבב כלא, למהך לההוא בירא, כמה דאזל יעקב לגבי ההוא בירא, דכתיב, וישב על הבאר. ביעקב כתיב, וירא והנה באר. במשה כתיב, וישב בארץ מדין וישב על הבאר. בגין דמשה ויעקב, אע"ג דבדרגא חדא הוו, אסתלק משה בהאי יתיר מניה.