קבלה על שמות 25:22

ואחר שידעת זה, התבונן בכל מקום בתורה שתמצא כתוב יהו"ה אדני, שניהם סמוכים זה לזה, ותדע ותשכיל כי אלו שתי הספירות, האחת ספירת בינ"ה הנכתבת יהו"ה ונקראת אלהים, והשני ספירת מלכות הנקראת אדנ"י, שזהו סוד: יהו"ה אדנ"י חילי (חבקוק ג, יט). ועתה צריכין אנו להודיעך כי בהתאחד שתי הספירות הללו זו עם זו אז נמצא העולם בתיקון ומילוי ובשלימות, שהרי כל הצינורות מתוקנים והספירות מתאחדות והברכה משתלחת בספירת מלכות הנקראת אדנ"י. אבל הוא בשתי דרכים. במקומות תמצא כתוב אדנ"י יהו"ה, כאמרו: אדנ"י יהו"ה מה תתן לי (בראשית טו, ב); ובמקומות תמצא כתוב יהו"ה אדנ"י כאמרו: יהו"ה אדנ"י חילי (חבקוק ג, יט), והסוד: כל מקום שספירת מלכות מתקשטת ומתקנת בשלמות התורה למטה, אזי אנו קורין אדנ"י יהו"ה, אדני בתחילה, לעלות משם למעלת בינה הנכתבת יהו"ה ונקראת אלהי"ם. כעניין אברהם שהיה מתקן ומקשט את כנסת ישראל במצוות ובמעשים טובים, כדי להריק עליה הברכות משפע הבינ"ה, כאמרו: אדנ"י יהו"ה מה תתן לי. ומניין שתיקן הדרך וקישט מידת המלכות? שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו, ה), וכתיב: ויטע אשל בבאר שבע (שם כא, לג). הוא התחיל לנטוע הנטיעות שקצץ אדם הראשון, והיכן נטען? בבאר שבע. ועל זה כתיב: ויעל אלהים מעל אברהם (שם יז, כב), וכתיב: ויבן שם מזבח ליהו"ה (שם יב, ח). ולפי שהתחיל אברהם לתקן הקלקולים ולנטוע קיצוצי הנטיעות, הוא התחיל לומר אדנ"י יהו"ה, תיקן ספירת מלכות להריק ולהביא אליה ההמשכות דרך הצינורות מספירת בינ"ה, וזהו סוד שאמרו ז"ל: למען אדנ"י (דניאל ט, יז), למען אב שקראך אדון. והנני רומז. 'והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י', רוצה לומר האר פניך על מקדשך השמם, כלומר דבר מועט אני שואל מעמך. שהרי כשחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה מכל וכל, בא אברהם אבינו וקבלה על גביו ונעשה כסא למרכבה, כמא דאת אמר: ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית יז, כב). עד שבא משה רבינו וקבע לה מקום במשכן, שנאמר: ונועדתי לך שם (שמות כה, כב). בא שלמה המלך וקבעה בבית הועד, שנאמר; בנה בניתי בית זבול לך וגו' (מלכים, ח). חטאו ישראל ונסעה עשר מסעות, בא דניאל ואמר: אין מסעות הללו כמסעות של אדם הראשון, שבזמן אדם הראשון לא היה לשכינה מקום קבוע, חטא אדם נסתלקה שכינה. משנקבע מקום לשכינה בארץ, משבנה שלמה בית המקדש, אף על פי שהיא מסתלקת לפעמים, אינה זזה ממקום קדושתה לעולם, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהלים קלב, יד), ואומר: כי בחר י"י בציון אוה למושב לו (שם, יג). מאי איוה? כמי שמתרחק מאנשי ביתו ומתאוה להם. וכן אמר שלמה: מכון לשבתך עולמים (מלכים, ח, יג), כלומר אף על פי שמסתלק לפעמים, לכאן הוא חוזר, כאמרו: כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר האמת והר ה' צבאות הר הקודש (זכריה ח, ג), ואומר: וארשתיך לי לעולם וגו' (הושע ב, כא). ולפיכך אמר דניאל: שאלה קטנה אני שואל ממך, שתשוב למקומך המקודש לך, ואי אפשר להיפרד ממנו, שאף על פי שנסתלקת ממנו מקודש הוא לך, כאמרו: והאר פניך על מקדשך השמם (דניאל ט, יז), מקדשך - בודאי, ואף על פי שהוא חרב, מקדשך הוא. והיינו דאמר 'על מקדשך השמם', כאמרו: והשמותי את מקדשיכם (ויקרא כו, לא), אף על פי שהן שממה, בקדושתן עומדים, וזהו שנאמר: והאר פניך על מקדשך השמם. וזה מה טעם? שהרי כשנסתלקה שכינתך, כשחטא אדם הראשון, לא היה לה מקום קבוע; ואברהם אבינו קבע לה מקום על גביו, וזהו שאמר 'למען אדנ"י', למען אב שקראך אדון, דהיינו אברהם. ולפיכך אברהם אבינו היה יכול לקשט ספירת המלכות ולייחד השם יתברך בעולם, והסוד: אחד היה אברהם ויירש את הארץ (יחזקאל לג, כד) על ידי שהיה אחד בכל איבריו לייחד את השם, והכריז את שמו בעולם, וקבע מדרש לפרסם מלכותו, לפיכך היה יכול לייחד את השם, והסוד: וילך למסעיו מנגב ועד בית אל (בראשית יג, ג) ולפי שתיקן אברהם אבינו הדרך, וייחד ספירת המלכות בספירת הבינ"ה, התחיל ואמר 'אדנ"י יהו"ה'. וזהו בנין אב, בכל מקום שתמצא כתוב אדנ"י יהו"ה, שהוא סוד תיקון השכינה והתקשטה להתאחד בספירת הבינ"ה. אבל כל מקום שתמצא כתוב יהו"ה אדנ"י הוא סוד השפע והאצילות מלמעלה למטה, שספירת בינ"ה שופעת על כל הספירות עד שספירת מלכות מתמלאת כל מיני שפע ואצילות וברכה, כאמרו: יהו"ה אדני חילי (חבקוק ג, יט). זה הכלל: כל מקום שאתה מוצא אדנ"י יהו"ה הוא סוד התקשטות השכינ"ה למטה להתאחד בבינה ולקבל ממנה שפע ואצילות, ובכל מקום שאתה מוצא יהו"ה אדנ"י הוא סוד השפע הנמשך מלמעלה למטה, והסוד: אמ"ת מארץ תצמח וצד"ק משמים נשקף (תהלים פה, יב). מה כתיב בתריה? גם יהו"ה יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. ועתה התבונן באלו המפתחות שמסרנו בידיך בשער זה, כי בהם תוכל לפתוח כמה שערים שננעלו בכמה מנעולים שאין הכול זוכים להיכנס בהן:

ועתה יש לנו להודיעך כי השכינה מיוחדת לישראל לבד, והיינו דכתיב: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וכתיב: אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם כט, מו), וכתיב: ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כו, יא). והסוד, כבר הודענוך כי זה הוא היכל ששם יהו"ה יתברך שוכן בתוכו, וי"י יתברך אמר לישראל קחו לכם משכני שאני שוכן בו ולא אפרד מכם לעולם; ואף על פי שאתם מקבלים טומאה, אין שכינתי נבדלת מכם. והיינו דכתיב: השוכן אתם בתוך טומאותם (ויקרא טז, טז) וכשנתן י"י יתברך לישראל המתנה הזאת ושרתה שכינה ביניהם, נמצאו כל אוצרות השם יתברך וגנזיו וחדריו, וכל מיני שפע וכל אצילות ברכה, נמצאים ביד ישראל. ומסר ביד ישראל מפתחות כל אוצר ואוצר לפתוח ולקבל כל שפע וברכה מאת השכינה, וזהו שנאמר: ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים (שם כו, יא יב). וכאילו השכינה משכנו ומשכונו של הקב"ה יתברך ביד ישראל, וכשחטאו ישראל לפניו ונחרב הבית, הרי זה המשכון שלו ממשכנו ביד ישראל ומוליכו עמהם בגלות, והסוד: אלה פקודי המשכ"ן משכ"ן העדו"ת (שמות לח, א). והיינו דאמרינן: חביבין ישראל, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר: הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (שמואל, ב, כז), וכתיב: אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו, ד) גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה (ישעיה מג, יד). גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט, לח). גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום וגו' (ישעיה סג, ג). וכשהן חוזרין שכינה עמהם, שנאמר: ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך (דברים ל׳:ג׳); והשיב לא נאמר, אלא ושב. ואומר: אתי מלבנון כל"ה (שי"ה ד, ח). רבי מאיר אומר: משל למלך שאמר לעבדו אם תבקשני הריני אצל בני, שנאמר: השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז, טו), בטמאם את משכני אשר בתוכם (שם טו, לא), ואומר: ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם (במדבר ה, ג), ואומר: ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה וגו' כי אני יי שוכן בתוך בני ישראל (במדבר לה, לד) ונקראת מידה זו אהל מועד בכל התורה כולה. וכלל הדבר, כי זהו בית יהו"ה, ובו שוכן. והיינו דכתיב: ויקרא אל משה וידבר יהו"ה אליו מאה"ל מוע"ד לאמר (ויקרא א, א). כל מי שמדבר עמו, על ידי אה"ל זה מדבר עמו, אבל משה רבנו עליו השלום נכנס בתוך האהל ומדבר עם יהו"ה פנים אל פנים, שנאמר: ובבא משה אל אה"ל מוע"ד לדבר אתו (במדבר ז, פט); ותרגום אהל, משכנא, הוא סוד שכינה. וענין מועד, מלשון בית הוועד וזימון; כלומר שהשם מזומן תמיד בו הוא בית הוועד שלו, והיינו דכתיב: ונועדתי לך שם (שמות כה, כב). ולפעמים נקראת מידה זו צדק, ולפי שהשכינה היתה תמיד בירושלים משנבחר בית עולמים, אמר: מלאתי משפט צדק ילין בה (ישעיהו א, כא). ועניין צדק, צריך אתה לדעת כי המידה הזאת נקראת בית דין של מטה, שמקבלת שפע מבית דין של מעלה שהוא מידת הגבורה והפחד הנקרא אלהי"ם: