קבלה על שמות 32:1

אלא הכי תנינן, האי כתרא דאקרי זא"ת, אתקרי אש"ה, כד"א, לזאת יקרא אשה. אמאי. משום כי מאיש לקחה זאת. מאן הוא איש. ההוא דאקרי זה. ודא הוא איש דכר, כד"א כי זה משה האיש. האיש הזה. ואקרי איש זה, וזה איש. וזאת, אתנסיבת מזה דאקרי זכר.

פתח ר' יצחק אבתריה ואמר, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. אמאי כניש לון. בגין לממסר לון שבת כמלקדמין, דהא בקדמיתא עד לא עבדו בני ישראל ית עגלא, מסר לון את השבת. ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב. כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל, אמרו ואנן מלה דא אתמנע מינן, מיד ויקהל העם על אהרן וגו', ואתמשכו סגיאין אבתרייהו. לבתר דמיתו אינון דמיתו, כניש משה לבני ישראל בלחודייהו, ויהב לון שבת כמלקדמין, הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וגו'.

אמר ליה, והא כתיב והאיש משה, כי זה משה האיש, אמאי לא אקרי אדם. אמר ליה משום דאקרי עבד למלכא, דכתיב לא כן עבדי משה. משה עבדי. ואוף הכי אקרי איש לגבי אדם דלעילא. אמר ליה אי הכי, והא כתיב יי' איש מלחמה, ולא כתיב אדם. א"ל סוד יי' ליראיו. א"ל אי הכי אנא בינייהו יתיב בכלא, ובאתר דא לא זכינא.