קבלה על שמות 32:22

אופן עח
נתכוון משה לתקן יהי אור ויהי אור של מעשה בראשית (בראשית א ג), שהוא סוד י' פעמים הוי"ה י' פעמים אהי"ה. וזה נרמז במ"ש בעת ההיא, ע"ת דייקא שהוא מנין י' הויות וי' אהי"ה, כשאמר אל ה' דייקא, בעת ההי"א בהיפוך אתוון אהי"ה, ועליו קאמר אתה החלות להראות את גדלך, הוא שם של הוי"ה שהוא מצד החסדים, ידך החזקה מצד הגבורות אהי"ה, וזיווג שתי שמות יחד, הוא גושפנקא דביה איתבריאו שמיא וארעא, בסוד א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ (בראשית א א), שהוא ר"ת אה"וה, ולכן תיפח רוחם של אותם בני אדם שנשבעין בשם אה"וה, שהוא רזא דאצב"ע אלהים היא (שמות ח טו), שכן מילוי א"לף ה"י ו"יו ה"י, בגימטריא אצב"ע. ועל זה נתכוין משה אשר מי אל בשמים ובארץ, שהוא חיבורו דתרין שמהון אילין גושפנקא של שמים וארץ, ולכן ההוא כתיב וקרינן ההיא, שהוא בהיפך אתוון אה"וה. ולכן רצה משה ליכנס לארץ ישראל, ששם רצה לזווג ולחבר כל הקדושות יחד, שנתקדש ארץ ישראל בי' קדושות (כלים פ"א מ"ו), בזה יהיה אל אחד, ישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז כג), לייחד יחודא חדא את שם אלהים שלמטה כנגד שער השמים שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, הגדולה הוא של חיבור תרין שמהון אלו יחד ה' חסדים וה' גבורות שממנו נתהוה שם של אהו"ה, הוא שלך, כי סוד זה הוא ברזא דדעת הוי"ה מצד החכמה, אהי"ה מצד בינה, וברזא דדעת הוא סוד אהו"ה, שהוא דרגא דמשה במראת הסנה אמרו המלאכים ברוך אתה ה' חונן הדעת (כדאיתא בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"מ) ומובא בילקוט שמות רמז קע"א). לכן בכל ביתי נאמן (במדבר יב ז), בכ"ל בית"י בגימטריא דע"ת. ולפי שמשה חטא בערב רב שלקח עמו פגמו ממדתו, שכן ער"ב ר"ב בגימטריא דע"ת, שנעשה העגל בבלע"ם ב"ן בעו"ר אשר התפאר ואמר יודע דע"ת עליון (במדבר כד טז), ואמר ויודע בוי"ו, שהוא מתפאר בעצמו שהוא לקביל דרגא דמשה שהוא דע"ת, והוי"ו הוא דעת, אבל באמת היה 'נופל 'גלוי 'עינים, שהוא ר"ת נג"ע, שהם שמחזאי ועזאל, שהם גם בחשבון דע"ת בטומאה, ועליו אמר אהרן אתה ידעת את העם כי בר"ע הוא (שמות לב כב), שהוא בהיפוך אתוון בע"ר, אשר עליו אמר משה איש בע"ר לא יד"ע (תהלים צב ז). ועל זה נתכוון משה אתה החלות להראות, שהוא התחלת שליחותי בסנה שאז אמרו המלאכים חונן הדעת, שהוא קישור תרין סיטרין יחד, וזה נרמז במלת את גדלך, סיטרא דימינא שם של הוי"ה, ואת ידך החזקה סטרא שמאלא מצד הגבורה של אהי"ה, תרין יחד החילות להראות לי בסנה, שהוא נרמז במלת חזק"ה שהוא בגימטריא הסנ"ה. גם רמז לו הקב"ה רב לך, יותר ממה שהקשת לעמוד על תבונתם י' שמות של אהיה, כבר גליתי לך י"ב צירופים של אהי"ה בשעה שאמר לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), זה שמי על י"ב צירופי שם של אהי"ה, וזה זכרי על י"ב צירופי שם של הוי"ה, שכל זה הראה לו בלוחות מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו), מזה על י"ב צירופי אהי"ה, ומזה על י"ב צירופי ההוי"ה, וכן (לח"ת חסר כתיב), בגימטריא י"ב פעמים אהי"ה, ואמר ב' לשונות צו את יהושע וחזקהו בצירופי הוי"ה, ואמצהו בצירופי אהי"ה:

אופן פ
איתא בזוהר בלק עמוד שס"ח (זוהר ח"ג קצ"ט ע"ב) על פסוק (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת, אתחברותא דבלק ובלעם, הוא אתחברותא סמאל וסיעתו ברקיעא, בעיטא חדא עלייהו דישראל. וזה נרמז בפסוק ראשון של 'ואתחנן 'אל 'י"י 'בעת 'ההיא, שהוא ר"ת ואיבה (בראשית ג טו), שהוא סוד ואיבה, שסמאל רוכב על הנחש, אותו אתחברותא ממש היתה בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, עת ההיא היא נחש, ההוא הוא סמאל. עת ההיא, תסתכל בחושבן עת ההיא, תמן תשכח סמא"ל ולילית, שכן ע"ת ההי"א בגימטריא תצ"א, ת"פ מחנות של לילית כמנין לילי"ת, י"א היתרים לחשבון תצ"א, הם מחנות של סמאל, י"א סממנים של קטורת, י"א יום של בין ימי נדה לימי נדה, י"א מעלות שהיו בהר העברים מול בית פעור, שפסען משה בפסיעה אחת י"א מעלות (סוטה י"ג ע"ב), אמר כנגדן י"א מזמורים שבספר תהלים, שכן פעו"ר עולה חשבון מש"ה, י"א יתרים עליהם הם י"א קליפות, וכן בלעם נתלבש בקל"א מחנות של סמא"ל עם י"א דרגין דיליה, הרי חשבון בלע"ם. תמצא שבמלת ע"ת ההי"א, תמן לילית עם חיילותיה חשבון ת"פ וי"א, שכן תמלא אותיות יו"ד אל"ף, בגימטריא סמא"ל והם כחות דיליה. וכן בע"ת ההי"א בגימטריא סמאל נחש, וכן בעת ההיא לאמר בגימטריא שור וחמור יחדיו (דברים כב י), כל זה זיווג אתחברותא דבלעם ובלק שדמיין לכלבים עזי נפש, והוא סוד שור וחמור דנפק כלבא בישא מאתוון אמצעיתא דידהו, כמו שאמר בזוהר פרשת בשלח עמוד קי"ד (זוהר ח"ב ס"ה ע"א) כאשר כתבתי לעיל אופן ע"א, ולכן בקש משה לכנס לארץ ישראל לזווג גם כן בארץ ישראל ולבטל אתחברותא דבלק ובלעם, לקביל בלעם שהוא מימינא אמר את גדלך, לקביל בלק שהוא משמאלא אמר ידך החזקה, שכן ידך החזקה בגימטריא כ"ח סמא"ל, וכמו שבסיטרא אחרא הם תרין בלק ובלעם, רצה משה שיכנס לארץ שיהיה הוא כיהושע לבטל תרין סיטרין בישין אילין. לכן אמר מי אל בשמים, אמר בלשון מי, על פי המדרש פרשת אמור (ויק"ר פכ"ו ז') על פסוק שאמרה בעלת אוב (לשמואל) [לשאול] את מי אעלה לך (שמואל א' כח יא), ר"ל ממי אתה מבקש אם מישראל שאמרו מי כמוך באלים (שמות טו יא), אם מאומות שאמרו מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב). לכן אמר משה כמו שבלעם הרשע כחו היה מן מ"י, הם תרין בנין דיליה 'ממרא 'יוחנא, כך רצה גם כן שיהיו שני כרובים למטה בארץ ישראל כנגד שני נערים אילו של בלעם. זה נרמז במלת מ"י, שהוא נוטריקון 'משה 'יהושע, ובזה יכניעו תרין סיטרין בישין נח"ש ועקר"ב, בגימטריא מש"ה יהוש"ע. על זה אמר אעברה נא, כשאהיה בארץ ישראל עם יהושע, אז אוכל לבטל כחות בעו"ר שהוא בגימטריא אעבר"ה, ומה היה הכח שלו תרין בנין יוחנא ממרא, שהם היו בטומאה לקביל נדב ואביהוא בקדושה. מזה הטעם כשלקח אהרן מידם מן ינ"ס ומן ימברוס (תנחומא תשא סי' י"ט), נגזרה גזירה על נדב ואביהוא למות שנים ישלם איש לרעהו (שמות כב ג), וזה נרמז במלת נ"א, נוטריקון 'נדב 'אביהוא. והכוונה בכניסת לארץ אעברה, אעביר אני כחות בעור שהיא לקביל נדב אביהו, וכן נרמז במלת אעבר"ה בגימטריא כרובי"ם, שיהיו למטה משה ויהושע שני כרובים, לבטל דעת שני נעריו עמו (במדבר כב כב) שהיו עם בלעם. על זה השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה לבטל רעת ערב רב, כמ"ש אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב), כי רע הוא לא אמר, אלא בי ברע. וגם למה אמר כפל אתה ידעת. אבל רמז לו אתה דייקא, אתה הוא הגורם עשיית העגל שלקחת ערב רב, וזה נרמז במלת בר"ע בהיפוך אתוון ערב, שרמז על ערב רב, וכן בהיפוך אתוון בעור, שכן צריך להיות חסר ו' כמ"ש האר"י על פסוק (תהלים צב ז) איש בער לא ידע, היפוך מה שהתפאר ויודע דעת עליון וכו' (במדבר כד טז), שבניו דבעור שהוא יאניס וימברס עשו את העגל. לכן גם בכאן השיב הקב"ה אתה מתרעם על בלעם אתחברותא דיליה שהם שני נעריו עמו, שלקח כל כחות של בניו במדברה, רב הוא שלך, אתה הוא הגורם בערב רב בבניו דבעור (עיין שמו"ר פמ"ב ו'), לכן אל תוסף, ומה שאמרת שצריך תרין כרובים לבטל תרין סיטרין בישין של בלק ובלעם שהחזיקו כח עבודה זרה בעולם, צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), וחזקה"ו בגימטריא בלק, אמצה"ו בגימטריא בלעם, כי הוא יעבור כחו של עבודה זרה, ומתי יוכל לבטל כחות של עבודה זרה, הו"א ינחי"ל בכל אשר תראה, אם יהיה הוא ק"ך שנה כמו שהיית אתה כחושבן הו"א ינחי"ל, אז יעלו לכל ק"ך צירופי אלהים ויכניע אותם, אבל מאחר שחטא יהושע נטל הקב"ה י' שנים משנותיו, לכן קפד קרא בעזרא (נחמיה ח יז) על יהושע שלא ביטל עבודה זרה כמו שביטל עזרא (ערכין ל"ב ע"ב). והנה עזרא העביר רעת בעור, לכן עזר"א בגימטריא בעו"ר, והוצרך הוא בגלגולא של אהרן לתקן עבודה זרה שקילקל ועשה את העגל, בא בעל השור שהוא אהרן ממש, הוא עזרא עלה מבבל כרוך ותני, שיחסו את אהרן שאהרן הוא עזרא ממש, והנה הוא עשה עגל, לכך הוצרך הוא אחר כך לתקן בדורו ולבער יצרא דעבודה זרה מן העולם לגמרי, ובדידיה תליא מילתא. ולפי שהוא הוריד פני שור מהשמאל בעשיית העגל כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פמ"ב ה'), לכן בימי עזרא הורידו מן השמים יצרא דעבודה זרה כדמות ארי (יומא ס"ט ע"ב), מתחילה היה פני שור מהשמאל, ועתה משנה פניו ותשלחהו ונתנו לו את הארי מצד הימין מסטרא אחרא, אבל בימי ר' חייא (כדאיתא במסכת ב"מ דף פ"ה:) היה דמות דוב:

אופן קלז
רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהעביר כח האף מן העולם, שאמרו במדרש שמות רבה (פרשה מד ח' דף קנט (שמו"ר פמ"ד ח')) ג' מלאכי חבלה נזדווגו למשה לאחר עשיית עגל, כשזכר משה ג' אבות, הלכו ג' ואחר כך נשתיירו אף וחמה, כמ"ש (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף וחמה, הלך משה והרג את חמה, נשתייר אף, התחיל משה ואמר קומה ה' באפך (תהלים ז ז), נמצא שבחוץ לארץ לא היה כח למשה עם ג' אבות, רק להעביר ארבעה מלאכי חבלה, אבל הגוליור הגדול שפתחו בהן ארבעה, כמו שאמרו רז"ל (אס"ר פ"ט ג') ארבעה פתחו באף, ורזא עילאה הוא על סוד ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ולהכי לא קחשיב יונתן בן שאול שגם הוא פתח באף, וכן באיוב, אבל אלו הם ד' שפגמו בד' אותיות הויה לקביל ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ואין כאן מקומו. והנה לכן רצה משה ליכנס לארץ ישראל, להיות לו זכות לבטל בעצמו הגוליור הגדול הזה בלי סיוע אלהי. ועל זה אמר ואתחנן אל ה', מזכיר לשעבר על אחר עשיית העגל הוצרך להתחנן אל ה' שיעמוד גם הוא באחד, שאף בעת ההיא, היא העת הידוע עת צרה לישראל, ולאמר לדורות שהיא החטא העגל שמור לדורות (סנהדרין ק"ב ע"א), קרי ביה בעת הה", בשעה שבאו ה' מלאכים נזדווגו למשה, וכתיב ההוא, קאי על הקדוש ברוך הוא, שהוצרך הוא בעצמו לעמוד באחד שהוא האף, בעת בגימטריא בלעם בן בעור, שמכחו בא העגל כמ"ש אהרן כי ברע הוא (שמות לב כב), בהיפוך אתוון בער. ולזה סידר תפלתו אתה החלות להראות את עבדך, אתה דייקא החלות להראות את עבדך, כי הוצרכת לעמוד באחד שהוא חימה, את גדלך זה אברהם, את ידך החזקה יצחק, אשר מי אל יעקב, אבל אתה בעצמך הוצרכת לעמוד בגליור הגדול, אשר יעשה כמעשך וכגבורתך, שיוכל לעמוד בפני האף הגדול הזה, לכן אעברה נא, מתחלה לא היה בי כח להעביר עם זכות אבות רק ארבעה מלאכים, שכן אעברה בהיפוך אתוון ארבעה, אבל האף שכחו גדול שנרמז גם כן במלת אעברה, לא יכולתי לבטלו, לכן אעברה לארץ ישראל ואראה את הארץ, שיהיה לי זכות ארץ ישראל, אז אעברה. לכן אמר בה' יתירא שרמז על מלאך הה' שהוא האף, שלא יכול משה בחוץ לארץ להעבירו, אבל כשאראה הארץ הטובה, אז יהיה כח בידי גם כן להעביר מלאך הה' שהוא אף, כמו שהיה יכולת ביד פנחס שהיה מעובר מן נשמת נדב ואביהו, וזכה להכניע מלאך אף עם נשמת נד"ב ואביה"ו, שכן נשמת נ"דב ואביה"ו, בגימטריא א"ף. לכן אמר אעברה נא, כשאעבור לארץ ישראל, יהיה לי גם כן כח להכניע א"ף נ"דב א"ביהו, שרמז במלת נ"א. השיב הקב"ה ר"ב ל"ך, בגימטריא ר"ב החוב"ל, והקליפה א' יתירא בסוד כל המוסיף גורע (סנהדרין כ"ט ע"א), כי רב לך בגימטריא רנ"ב, ורב החובל בגימטריא גר"ן, שהוא סוד גר"ן האט"ד (בראשית נ י), כי משה הוא רבן של כל ישראל, והוא בסוד מטטרו"ן דאיתמר בהון בר"ן יחד ככבי בקר (איוב לח ז). ורמז גם כן במילת רב לך, שגם חרון יכול אתה לכבוש בכאן, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פמ"ה) חרון אף קבור כנגד קברו של משה, פוער פיו לבלע את ישראל, ולא ידע איש רע בליעל את קבורתו (דברים לד ו) שמשה קבור כנגדו, וכשרואה קברו חוזר לאחוריו, והטעם כי חרו"ן א"ף בגימטריא מש"ה. ועל זה אמר ר"ב ל"ך דייקא, ושמך נרמז על רב החובל שעומד לקיבלך, והוא יותר רב מן אף שאתה רוצה לכנוס בשביל זה לארץ ישראל. וזה נרמז בפסוק לא קם בישראל כמשה (דברים לד י), ע"וד ק"ם, בגימטריא אף וחימה, שהכניע משה בחייו את שתיהם. ועל זה אמר עלה ראש הפסגה שהוא למעלה ראש על כולם, צו את יהושע אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שכן מש"ה בגימטריא אלהים אחרים, חזקה"ו ל"בטל ח"רון, ואמצה"ו לבטל א"ף, שכן ראשי אתוון דדין כראשי אתוון דדין: