קבלה על שמות 32:8

ועל פומא דמשה קבילו לון. והיינו מה דאמר הכתוב, לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צויתם. צויתם כתיב. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, חד מחמשה הוו. ור' יוסי אומר חמשה מישראל, וחד מנייהו. רבי יהודה אומר, וחמשים: אחד מחמשים.

אח״כ בא משה, והתפלל והגין על דורו, כיון שאמר הקב״ה, סרו מהר מן הדרך, מיד עמד משה בתפלה, ויחל משה וגו', עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי, לא הניח משה להקב״ה, עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה, ומן העולם הבא. דכתיב ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אמר רבי יוסי, מהכא, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.

אבל מאן עבד שלימו כדקא יאות, דא משה. דכיון דאמר קב"ה סרו מהר מן הדרך וגו'. עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו. מיד מה כתיב, ויחל משה את פני ה' אלקיו וגו'. עד דאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ואע"ג דכלהו חטו, לא זז מתמן, עד דאמר ליה סלחתי כדברך.