קבלה על שמות 37:1

פתח רבי אבא ואמר, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים וגו'. הכא, אע"ג דכל רזין דמשכנא הא אוקמוה חברייא באדרא קדישא. הכא אית לאסתכלא, דהא רזא דא מתעטרא בכמה רזין, למילף חכמתא. ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכתב. ואתגניז ביה בשית לוחין מסחרין, ודא אקרי ארון. כד סחרן אינון שית למהוי כחדא, כדין איהו גופא חד לאעלא ביה רזא דאורייתא, בשית סטרין.

ובגין דלא עבידנא קצוץ ופרוד ביחודא דלעילא, דכלא יחודא חד, נתקשה לי למעבד. וקב"ה דידע כל מחשבתין, אמר, בתר דדא לטוב אתכוון, דלא למעבד קצוץ ופרוד, ת"יעשה המנ"ורה, תיעשה מעצמה כגוונא דשכינתא, תיעשה מעצמו דקב"ה, בלא פרודא. שאר מאנין דבהון איהי שכינתא שמוש, ויעש בצלאל.