קבלה על שמות 4:20

תָּא חֲזֵי, כַּד הֲוָה הַאי מַקֵּל בִּידוֹ דְּיַעֲקֹב שְׁלֵימָא, קָרֵי לֵיהּ אוֹרַיְיתָא מַקֵּל. וְכַד הֲוָה בִּידַיְיהוּ דְמשֶׁה וְאַהֲרֹן, קָרֵי לֵיהּ מַטֶה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ד׳:כ׳) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֶה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. וְאַהֲרֹן נָמֵי אָחִיד בֵּיהּ. מַה בֵּין הַאי לְהַאי.

וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו כד״א, מטה משפט מטה כלפי חסד. א״ר יוסי, שני מטות היו, אחד של משה וא׳ של הקב״ה. מאי משמע. דכתיב ומטה האלהים.

דתנינן, בשעה שהיה נוטל משה המטה, ברשותו היה, כאלו שלו. הה״ד, ויקח משה את מטה האלהים בידו. כיון דאמר ויקח משה, איני יודע שלקחו בידו. אלא מהו בידו. ברשותו, ביכלתו.