מדרש על שמות 4:20

ד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז׳:ח׳) "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה". רַב פָּפָּא אָמַר: תֵּשַׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ג:י״א) "כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה". רַבִינָא אָמַר: עֶשֶׂר, וָא"ו דְּטָהוֹר. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א כ׳:כ״ו) "כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, כִּי לֹא טָהוֹר". תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁהֲרֵי בְּזָב קְרָאוֹ: 'מֶרְכָּב', וּבְאִשָּׁה קְרָאוֹ: 'מוֹשָׁב', וְאוֹמֵר: (איוב ט״ו:ה׳) "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים", וְאוֹמֵר: (שם לג) "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי בִּדְאוֹרַיְתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנָן לָא, תָּא שְׁמַע: [וְאוֹמֵר]: "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים". וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי בִּדְרַבָּנָן, אֲבָל בְּמִילֵי דְּעָלְמָא לָא, תָּא שְׁמַע: [וְאוֹמֵר]: "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ". [וּבְאִשָּׁה לָא כְּתִיב בָּהּ: 'מֶרְכָּב'? וְהָכְּתִיב: (בראשית כ״ד:ס״א) "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים"? הָתָם, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דִּגְמַלִּים, אוֹרְחָא הִיא. וְהָכְּתִיב: (שמות ד׳:כ׳) "וַיִקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל הַחֲמוֹר"? הָתָם, מִשּׁוּם בָּנָיו, אוֹרְחָא הוּא. וְהָכְּתִיב: (שמואל א כ״ה:כ׳) "וְהִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר"?! הָתָם, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּלֵילְיָא, אוֹרְחָא הוּא. וְאִיבָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּלֵילְיָא לֵיכָּא, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד אִיכָּא. וְאִיבָּעִית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד נַמִּי לֵיכָּא, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּהַר אִיכָּא. וּבְאוֹרַיְתָא מִי לָא כְּתִיב 'טָמֵא'? אֶלָּא כָּל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, מִשְׁתָּעִי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, כָּל הֵיכָא דִּנְפִישִׁין מִילֵי, מִשְׁתָּעִי בְּלָשׁוֹן קְצָרָה, כִּדְאָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב, וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: "לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה". וְכָל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד? וְהָא 'רוֹכֶבֶת' וְ'יוֹשֶׁבֶת' דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, וְקָאָמַר: "רוֹכֶבֶת"! רֹכֶבֶת כְּתִיב. הַנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי, דַּהֲווּ יַתְבֵי קַמֵּיהּ דְּרַב, חַד אָמַר: שְׁוִיתִינָן הַאי שְׁמַעְתָּא כְּ"דָבָר אַחֵר מְסַנְקָן", וְחַד אָמַר: שְׁוִיתִינָן הַאי שְׁמַעְתָּא כִּ"גְדִי מְסַנְקָן", וְלָא אִישְׁתָּעִי רַב, בַּהֲדֵי דְּהַאִיךְ]. הַנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי, דַּהֲווּ יַתְבֵי קַמֵּיהּ דְּהִלֵּל, וְחַד מִנַיְהוּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאַמְרֵי לָהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְחַד מִנַיְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר לְהוּ: "מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וּמוֹסְקִין בְּטֻמְאָה"? וְחַד אָמַר: "מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה"? אָמַר: מֻבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הַנְהוּ תְּלָתָא כַּהֲנֵי, חַד אָמַר [לְהוּ]: הִגִּיעַנִי כְּפוֹל, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כְּזַיִת, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כִּזְנַב הַלְּטָאָה. בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְהָתַּנְיָא: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה? לָא תֵּימָא: "שֶׁמֶץ פְּסוּל", אֶלָּא אֵימָא: "שַׁחַץ פְּסוּל". וְאִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי הָתָם, דְּאִיהוּ הוּא דְּאַרַע אַנַּפְשֵׁיהּ.

(דף ט) אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך מאי היא דתניא מעשה בתלמי המלך שכנס ע״ב זקנים והושיבם בע״ב בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחד וכתבו לו (בראשית א א) אלהים ברא בראשית (שם) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ב) ויכל ביום הששי. וישבות ביום השביעי. (שם ה) זכר ונקבה בראו. (שם יא) הבה ארדה ואבלה שם שפתם. (שם יח יב) ותצחק שרה בקרוביה לאמר. (שם מט ו) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. (שמות ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם. (שם יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. (שם כד ה) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שם) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח יד. (ע״ב) (במדבר טז טו) לא חמר אחד מהם נשאתי. (דברים ד יט) אשר חלק ה׳ אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. (שם יז ג) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם. וכתבו לו במקום (ויקרא יא ו) הארנבת את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר שחקו בי יהודאי וכתבו שם אשתי בתורה. [פיסקא] רבי שמעון בן גמליאל אומר וכו׳. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל דכתיב (בראשית ט כז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם:

(דף ט ע"א) גמ' אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך מאי היא דתניא מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בע"ב בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחד וכתבו לו (בראשית א׳:כ״ז) אלהים ברא בראשית (שם) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ב) ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי. (שם ח) זכר ונקבה בראו. (שם יא) הבה ארדה ואבלה שם שפתם. (שם יח) ותצחק שרה בקרוביה לאמר. (שם מט) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. (שמות ד׳:כ׳) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם. (שם יב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. (שם כד) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שם) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו. (ע"ב) (במדבר ט״ז:ט״ו) לא חמר אחד מהם נשאתי. (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. (שם יז) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם. וכתבו לו במקום (ויקרא יא) הארנבת את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר שחקו בי יהודאי וכתבו שם אשתי בתורה. [פיסקא] רבי שמעון בן גמליאל אומר וכו'. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם: