פולחן על דברים יא:כו

שלשה המה מטיבי צעד מיני פסוקים ויחודים ומזמורים ובקשות אשר באו מפורשים במאמרים אלו. הקבוץ הראשון הנבחר כדי להגן בהם מי שעלה למטה באיזה מיחוש ירבה אל אלוה בהם תפלה כי יעלה לו ארוכה וביום השלישי יצמיח לו ישועה ויעלה בית ה' להודות לה' חסדו וימחלו לו כל עונותיו כדאמרו בפ' ד' דנדרים והטעמים מספיקים לרוות נפש המעיינים למה בחרתי בפסוקים יביעו וידברו בשפה ברורה הפרקים האחרונים ממאמר הד' שחלק ההוא קראתיו בשם מנחת אהרן וכל החפץ משם ימלא ידו ויאחז צדיק דרכו ומדברות פיו יחיה נפשו ויאדיר חסד אל כל היום ובאלהים יעשה חיל וכלל העולה משם כי העוסק במקראות בתפלית ותחינות אין לך מדה גדולה הימנה ודרך זו דרכתי במעירי שחר שלי כי לא העתרתי דברים קול ענות חלושה לפני ה' אלהים היודע את האיש ואת שיחו וכמה גרוע כלי זה שעשה כמוני היום מלספר שבחו הרב רובא דרובא ממנו בא בדברי הנבואה ושירי זמרה הקוטפי מלו"ח עלי שי"ח. דהגם שאמרו בגמרין פ' אלו מציאות ובירו' דשבת פ' כל כתבי תני רשב"י העוסק במקרא מדה ואינה מדה. כבר פי' רש"י טעם למה המשנה והגמ' יפים מהמקרא הוא מפני שתלוים בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה הגמ' נכתבת גם לא היה ניתן ליכתב אלא שנתמעטו הלבבות והתחילו הדורות לכותבן משום עת לעשות לה' וגו' ע"כ. וכן אישר דבריו בעל יפה מראה. הנה דאי לאו משום אוקומי גירסא ודאי כי המקרא שנאמרו בנבואה ור"הק קודם במעלה לדברי המשנה והגמ' וכ"ש לדברי הגדה שבאו במשלי הפייטנים ובפרט באותן שלא קבלום הצבור עליהם ואי איתנפיין איתנופי בקולות ערבים הפוכי בקראי טב מינייהו. ובסדר תפלה כ"ע מודו דמקרא עיקר דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ואמרו במס' עירובין פ"ג כי עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו נגד ר' יהושע ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל ופירשו דבריו כלומר רואה אני כדין וכהלכה שצריכים אנו להלוך אחר דברי הראשונים כי טובה צפרנן מכריסן של אחרונים כדאמרי' ביומא פ"ק. ואמרו בבתרא ספ"ה לכל מילי מעלייא עתיקא. ואמר בברכות פ"ב לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה. וכל המתנגד לזה אינו אלא חולק על האמת הברור כי מארץ תצמח ואבין תיכלא לימא כי האי מילתא:

לְדָוִ֡ד (תהלים כה) אֵלֶ֥יךָ יְ֝הֹוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל־אֵב֑וֹשָׁה אַל־יַעַלְצ֖וּ אוֹיְבַ֣י לִֽי׃ גַּ֣ם כָּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃ דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה הוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־אַ֭תָּה אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י אוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כׇּל־הַיּֽוֹם׃ זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃ חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י ׀ וּפְשָׁעַ֗י אַל־תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכׇר־לִי־אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהֹוָֽה׃ טוֹב־וְיָשָׁ֥ר יְהֹוָ֑ה עַל־כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃ יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ׃ כׇּל־אׇרְח֣וֹת יְ֭הֹוָה חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת לְנֹצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו׃ לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃ מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑ה י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר׃ נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃ ס֣וֹד יְ֭הֹוָה לִירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃ פְּנֵה־אֵלַ֥י וְחׇנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי׃ צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצוּקוֹתַ֗י הוֹצִיאֵֽנִי׃ רְאֵ֣ה עׇ֭נְיִי וַעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכׇל־חַטֹּאותָֽי׃ רְאֵֽה־אֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃ שׇׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ׃ פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָרוֹתָֽיו׃
וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃