קישורים על דברים יא:כו

ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות וגו'. הנה השינוי הלשון שבההיפך נא' והקללה אם לא תשמעו ובהברכה נא' אשר תשמעו. אך המכוון שאף שנזכר בהברכות דברים הנוגעים לעניני הגוף מ"מ עיקר הברכה הוא אשר תשמעו אל מצות ה' וכמו שמצינו בפ' עקב דכתיב וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' וכתיב אח"כ לא יהי' בך עקר ועקרה ונדרש בגמ' (בכורות מ"ד:) לא יהי' בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום. והמכוון על קול תורה וקול תפלה שזה כל כח ישראל שנמשלו לתולעת שאין כוחה אלא בפיה ומכה את הארזים בפי' כמו שא' (תנחו' בשלח). וכתיב אחריו והסיר ה' ממך כל חולי ונדרש (ירוש' שבת פ' י"ד ובוי"ר פ' ט"ז) על היצה"ר שתחלתו מתוק וסופו מר. ואמר הלשון כל חולי ע"ד מה שנא' (בפ' משפטים) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ואי' בגמ' (ב"ק צ"ב:) מחלה זו מרה וכו' פ"ג מיני חלאין יש בה מחלה בגימ' הכי הוה. והוא ע"פ מה שא' בתיקונים (תי' מ"ח) עציבו דטחול וכעס דמרה ואף שמהגמ' (ברכות ס"א:) נראה להיפך דאמר שם כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו מ"מ שורש הכעס מהמרה. והכעס הוא שורש היצה"ר שורש לכל העבירות וכמו שא' (נדרים כ"ב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו היינו כיון שע"י הכעס יכול לבוא לכל מיני חטאים ועי"ז שולטין בו כל מיני גיהנם. וזה שא' דמחלה זו מרה שממנה רוב החלאים. וזהו שאמר כל חולי כל מיני יצה"ר שסופו מר היינו כל מיני גיהנם. ואמר וברך את לחמך שיהי' הברכה מהשי"ת אז לא יביא האכילה לידי שליטת יצה"ר ועי"ז והסירותי מחלה מקרבך. וכן והסיר ה' ממך כל חולי שמה שבא מהשי"ת אינו מביא דבר רע ח"ו. ואמר שם מתחלה ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים ואח"כ וברך את לחמך וגו' מקרבך לשון יחיד וכן בפ' עקב פתח בלשון רבים תשמעון ושמרתם ועשיתם ואח"כ הברכות ושמר ה' אלהיך לך וגו' הכל בלשון יחיד וכאן פתח ראה בלשון יחיד אנכי נותן לפניכם לשון רבים אשר תשמעו וגו' בלשון רבים. והענין דמתחלה קודם הברכה עדיין הם בבחי' רבים שאינם במדרגת כאיש אחד אבל אחר העבודה כשבא הברכה אז נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד כמו שמצינו במתן תורה שנא' שם ויחן שם ישראל ודרשו במכילתא כאיש אחד בלב אחד. ולכן כתיב מקודם ועבדתם וגו' לשון רבים שעדיין אינם כאיש אחד ואח"כ נא' וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד היינו שלכל אחד קוצב השי"ת לחם חוקו בפרט מה שנצרך לו לד"ת ועבודה. ואח"כ אמר והסירותי מחלה מקרבך שנעשו אח"כ כולם כאיש אחד בלב אחד ולכך כתיב לשון יחיד. וכן בפ' עקב פתח בלשון רבים תשמרון ושמרתם ועשיתם שמתחלה עדיין אינם כאיש אחד אבל כשבא הברכה אחר השמיעה אז כבר נעשו כאיש אחד בלב אחד ולכן כתיב כל הברכות בלשון יחיד. משא"כ כאן בפ' זו דמיירי בהברכות וההיפך שיתנו להם אח"כ בהר גריזים והר עיבל שעדיין לא קבלו אותם כתיב בלשון רבים אשר תשמעו וכאמור שמתחלה עדיין אינם במדרגת כאיש אחד כל זמן שלא שמעו ולא קבלו. אך מ"מ פתח ראה בלשון יחיד זה קאי על נפש פרטי שיש מי שרואה מקודם מתחלה שהברכה הוא רק אשר תשמעו שכל הברכות תכליתם ועיקרם הם שיועילו להכניס בלבם הד"ת ולהוריק הרע כמו שנא' והסיר ממך כל חולי כנ"ל. ואף אם יש הרבה נפשות כאלו שרואים זה מקודם הם כולם כלולים כאחד שהם כבר הם כאיש אחד בלב אחד כמו שהוא בנפשות השלימים מישראל. ולשון ראה שהוא לשון יחיד כולל פרטים הרבה שהם כאחד ולהם אמר בלשון יחיד ראה שהם יראו זאת תיכף מה שאנכי נותן לפניכם שהוא הכלל שלא זכו עדיין להיות כאיש אחד ברכה וגו' אשר תשמעו וגו' שזה מה שיהי' אח"כ כשיתנו להם ויסדרו לפניהם שאז יהיו כולם כאיש אחד. וכן פתח במד"ר פ' זו מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה שע"ז קאי נותן לפניכם לעתיד. ואמר ראה שהוא לטובה אשר תשמעון כמו שא' במד' להודיען איזה דרך טובה שיבחרו. ובשבת זוכה כל אדם לראות שהכל לטובה שהכל הוא רק למען אשר תשמעון כמו שנדרש בזוה"ק (ח"ב פ"ט א') הפ' ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת שהוא יום הניח שאז מרגיש הישראל נייחא בלב אף כשהוא עוד בתוך העבודה הקשה כל השבוע. בשבת רואה שהכל מהשי"ת והוא רק לטובה ויש לו נייחא מרגזך שהוא מרוגז היצה"ר על לעתיד (כמו שנת' כ"פ):

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות הוי"ה אלהיכם והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך וגומר. וראוי לשום לב להבין מקראי קודש אומרו לשון ראה וכי אפשר לראות את הנשמע וגם אומרו היום לכאורה מיותר. והנראה שדבר גדול נרמז בכאן להעיר לבות בני אדם לתורה ועבודה כי יאמר נא ישראל איך יתכן לו לדעת במושכלות ולבלתי יפריד מחשבותינו מרוממות אלהותו אפי' כמעט רגע ולכאורה קשה עלינו המעשה אשר נעשה והאדם מלובש בגוף עכור וגשם ומוכרח לאכול ולשתות וכדומה מצרכי הגשמיות שכל עצמם המה מעולם הנפרדים כי משם יפרד וא"כ איך יכול האדם לדרוש אחדותו ויחודו אפי' בבחי' ההתחלקות לזה בא אדון הנביאים להורותם דרכי יושר ולהבינם בטוב טעם עניני עבודתם ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום מוסב על בחי' היום ממש אנכי נותן לפניכם בחי' היום לדעת מהותו אשר נודע שאינו נקרא יום שלם כ"א בהיות לילה משלים את היום ואם לאו אינו נקרא יום שלם ועיין למעלה מה שבארנו פ"ה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים והכוונה מאין יתכן לדעת מהות האחדות ששם הוי"ה המורה רחמים ושם אלהים המורה דין המה אחדין דלא מתפרשין רק מצדינו נראה בחינות התחלקות כ"ז יתכן לדעת ממהות היום אינו נקרא יום שלם כ"א עם הלילה וגם שניהם כאחד טובים למי שעמד בסוד ה' נפשו יודעת מאד היותם אחדות א' אכן מי שנבער מדעת חסרון תבונתו נדמה לו כאילו יש פירוד ביניהם וזאת הגורמת שעושה פירוד בין הדבקים למעלה בתואר שמותיו וכינויו יתברך המורים רחמים ודין ומכאן נמשך ברכה וקללה כל א' לעצמו כי הוא בעצמו גורם ככה להיות שלא דרש אחדותו ויחודו ושם הכל אחדות א' באין פירוד כלל ח"ו ובא לפרש בפסוק אחרון יותר מן הראשון מהות הברכה והקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ולהבינך את הענין נקדים פ"ה וקווי הוי"ה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו' ירצה זאת תורת האדם עודו בעוה"ז לעשות שם עש"ה ויעש דוד שם כל ימיו של דוד עיקר מגמתו והתאמצו בפרטי עובדותיו לעשות שם לשכינה כמו שדברנו מזה כמה פעמים למעלה להדורש מקומם כי שם הרחבנו ביאור אלה הדברים ולכן נקראים תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים תמיד בבניינו של עולם ובלתי אפשרי לבנות ולכונן צירוף הוי"ה ופרטי תואר שמותיו וכינויו כ"א החכם אשר עיניו בראשו לבלתי יסתכל על גשמיות הדברים ממה שקרה לפניו לראות ולשמוע אל יתן עיניו והשמעת אזניו כ"א על אלהות המלובש שם שאין לך שום דבר בעולם הבאה לכלל בריאה והויה שלא יהיה לשם אותיות התורה ונ"ק מאיברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות מרום המעלות עד מדריגות התחתונות והנמוכים גם שם יש איברי השכינה המחיה אותם ואיש המשכיל מעלה ומגביה משם איברי השכינה לשורש ואחדות הראשון ושם הכל נמתק אפי' מה שנראה לפעמים דין דורש מקום מוצא מאין נמשך ככה כי לכולם יש להם מוצא מקום אפי' לבחי' הדינים והכלל בזה זאת חובת גברא להיות תמיד עם פנימיות מחשבתו למעלה מהתחלקות הזמנים כי בהשתלשלות בחי' הזמנים וממקום קדוש יהלכו ושם המה אחדין דלא מתפרשין ומשם יפרד ונשתלשלו ממדריגה למדריגה עד עולם העשיה יש פירוד והפרש ביניהם י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה ח"ו ומי שנבער מדעת נשאר שקוע עם ראשו ורובו תחת התחלקות הכ"ח עתים וגורם לעצמו לפעמים מקרה לא טובה והכל בעבור חסרון דעתו לדרוש אחדותם ומקום מוצאם במקורם שמה אין פירוד והתחלקות כלל כי אין רע יורד משמים ואדרבא אפי' בחי' י"ד עתים לא טובים נמתקים בשורשם ונהפכים. לטוב גמור ומעתה תשכיל לדעת פ"ה וקוי הוי"ה כלו' מוסב על אישים המשכילים המקוים ומכנסים שם הוי"ה מכללות המדריגות שנתנו עיניהם אינם מסתכלים כ"א לקוור משם שם הוי"ה ב"ה היינו להשיג משם אלהותו יתברך המושג מצד פעולותיו ואנשים כאלה נקראים קווי הוי"ה מל' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ורומז הכתוב תועלתם הנשגבה יחליפו כח ירצה להיותם תמיד עם פנימיות מחשבתם למעלה מבחינת התחלקות הזמנים ואינן נותנים עיניהם כ"א על אלהות המלובש' בבחי' התחלקות להעלות לעולם האחדות זאת הגורמת להם שיחליפו הכ"ח עתים ואפי' י"ד עתים רעים נחלפים ונעשים טובים ורומז עוד יעלו אבר כנשרים כלומר הכרתם חזקה גורם להם שיעלו איברי השכינה למעלה כנשרים מל' אילן שנשרו פירותיו כלומר כמו שנשרו ונפלו אותיות התורה ונ"ק שהם איברי השכינה ונתלבשו במדריגות התחתונים כמ"כ מעלים ומגביהים למרום שבתם. או יאמר יעלו אבר כנשרים מוסב על האדם המעותד לבנות קומת השכינה באמצעות כשרון מעשה מצותיו כמו שהוא מתקן בעצמו בחי' אבר ככה נתקן למעלה בקומתה יד תחת יד ורגל תחת רגל כמבואר בזוהר ובתקונים שיש מארי דקומה ומארי דצוואר ומארי דידין ודרגלין ולהיפך בעשות רע נפגם איבריו וככה פוגם למעלה בקומת השכינה לערך אחיזת נשמתו עולה עמו באמצעות מעשים טובים ואינה יורדת עמו כ"א בעשות רע ח"ו נפגמים איבריה כ"י ולזה רומז הכתוב וקווי ה' יחליפו כ"ח כמדובר אמנם לא כל מי שרוצה ליטול השם יבא ויטול לומר שגם לו כח לה להחליף את הזמנים והתחלקות העתים כי צריך לזה תנאי הקדם לתקן מלא קומתו להעלות בחינת האבר שנפגם במעשה הרע יעלה אותו כנשרים ממש כמו שגרם נפילה לבחינת האבר וכמו ששמעתי

ראה אנכי נותן לפניכם וגו' הלשון נותן מורה על לשון מתנה כמו שנדרש (בר"ר פ' ו') ג' דברים נתנו מתנה לעולם וכו' וחשב אח"כ שם כל הדברים דכתיב בהם בלשון נתינה שהם מתנה. וכן אמר כאן ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה שהם מתנה. והיינו דאף ההיפך מהברכה הוא ג"כ מתנה והוא רק לטובתכם כמו שכ' במד"ר (ר"פ זו) לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה וכו'. והוא כמו שנא' ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויבך ועל שונאך וגו' והיינו כעין שא' בזוה"ח (פ' בלק) מהפ' ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך אל תקרא אדם אלא אדום שהשי"ת נותן נכרי במקומו עי"ש. והוא רק להפחידו כדי שיבחר בדרך טוב כמו שנא' אך תראי אותי תקחו מוסר. והשי"ת יברר שבאמת רצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ברכות י"ז.) וזה הפי' ונתן וגו' על אויביך ועל שונאיך שהוא היצה"ר שנקרא אויב כמו שאמ' (בר"ר פ' נ"ד) ונקרא שונא כמ"ש (סוכה נ"ב.) והאו"ה שהם החייבין בזה שע"י הכח הרע שבהם מכניסין זה בלב ישראל ג"כ ועי"ז ונשא השעיר עליו את כל עונותם עונות תם כמו שא' במד' (בר"ר פ' תולדות) ואמר אנכי נותן והוא כמו שא' (רע"מ פנחס רנ"ו ב') אנכי בי' כ' כתר. ובי' אני שהוא מדת מלכות אני ה' השוכן בתוך בנ"י והיינו כ"ע דאיהו כתר מלכות. והפי' שמיד במאמר בראשית שהוא מאמר ראשון שכנגד כ"ע שם הוזכר תהו ובהו וחשך שנד' (בר"ר פ' ב') על ד' מלכיות ועל מעשיהן של רשעים שיברר השי"ת שמעשיהן של רשעים הם ע"י הד' מלכיות. וזהו ראה אנכי נותן אנכ"י דייקא במאמר בראשית שהוא כנגד כ"ע. ואמר מקודם ראה לשון יחיד ואח"כ לפניכם לשון רבים הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ג פ"ד ב') שבמתן תורה שהיו בלבא חד ורעותא חדא נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידאי ובפ' קדושים נא' בלישנא דסגיאין דלא אשחכחו כ"כ בההוא רעותא ע"ש. וכן כאן שמדבר שנצרך ברכה על ישראל וההיפך על האו"ה כדי להפחיד את ישראל שיבחרו בדרך טובה כמו שנא' אך תראי אותי תקחו מוסר כנ"ל ואינם עוד במעלה כ"כ לזה כתיב לשון רבים לפניכם וגו' אשר תשמעו וגו'. רק מתחיל ראה בלשון יחיד שהנפש הנבחר שכולל כל ישראל כאיש אחד בלב אחד הוא זוכה שרואה בהווה תיכף אשר אנכ"י שמורה על כ"ע דאיהו כתר מלכות נותן במחנה הברכה וההיפך שהוא לטובתכם להודיעך איזה דרך טובה. אבל להכלל שאינם עוד במעלה כ"כ נא' בלשון רבים ובשבת שנדרש בזוה"ק עליו הפ' ביום הניח וגו' ומן העבודה הקשה זוכין לראות איך שהכל לטובה. ואז יש לישראל נייחא אף כשהוא עוד בתוך העבודה הקשה שרואין שהוא לטובה ושהוא מתנה מהשי"ת כאמור: