דברים יא:כו ספרות בית שני: מדרשי פילון ונגד פלאקוס

... והנה התגַלוּת זו היתה בשנת התשעים ותשע לחייו, שהוא מספָּר נאה. ראשית, הרי הוא שָכֵן למאה, והמאה היא כוח העשרה, כשהעשרה מוכפל בעצמו, והחוקר האלהי (=משה) קורא לזה "קדש קדשים"¹⁰⁵ נראה, שמרמז כאן אל "מעשר מן המעשר" (ראה במדבר יח, כו), אף על פי שאין הוא נקרא שָם "קדש קדשים". אולם המתנות נקראות בדרך כלל "קדשי בני ישראל" (ראה שם יח, לב). ואפשר, שפילון נימק: אם המעשר "קדש", הרי המעשר מן המעשר הוא "קדש קדשים" (ראה מרקוס, עמ' 227 הע' i).. אמנם הכור¹⁰⁶ ראה במדבר יא, לב: "עשרה חמרים" מתרגם השבעים "עשרה כור" (κόρους). גם המתרגם הארמיני לשבעים השתמש בתעתיק (כור). כנ"ל גם ויקרא כז, טז "זרע חומר שעורים". פילון מבין מידה זו כקשורה בעשירית, ועל כך מתבסס פירושו. ראה גם יחזקאל מה, יד. מ. -העשירית הראשונה- נקרא פשוט "קדש", ואותו הוא קובע למשרתי המקדש¹⁰⁷ הכוונה ללויים, וכן קורא להם ב"על המנוסה והפגישה", צ.. והעשירית מן העשירית, שהוא חוזר ומצַוֶוה על המשרתים להפרישו בנוסף, (נועדה) לממונֶה¹⁰⁸ נראה שכוונתו לכהן. ראה "על שינוי השמות", ב (המובא בביאור).. ועשירית נמנית במאה, כי מה היא עשירית מן העשירית אם לא חֵלק מהמאה? אולם המספר תשעים ותשע אינו מצויין רק בקירבתו ושכֵנותו למאה, אלא גם מכיוון שהוא עצמו שותף בתכונה מופלאה - הוא מורכב מ"חמישים" ו"שבע שבועות"¹⁰⁹ 99 = (77) +50.. והנה, היובל נקרא בתורה "דרור" (ויקרא כה, י), כי הכל יוצא לחפשי, הדומם ובעל החי. ושנות השמיטה הן כוח המנוחה ועתרת השלום לגוף ולנשמה. כי השנה השביעית היא זֵכר לטובה הגדֵלה מעצמה, ללא דאגה ועמל, אותו הוליד הטבע מעצמו כשאך נוסד העולם¹¹⁰ ראה לעיל בראשית ז, יא שו"ת בראשית ב, יז והע' 97 שם.. והמספר ארבעים ותשעה -שהוא סיכום של "שבע שבועות"- מורֶה לא על טובה שיטחית, אלא אדרבא, על זו שיש לה כוח וחכמה לצורך יציבות מוחלטת ומליאת אוֹן.^*שו"ת בראשית ג, לט
___________

(הפסוק) מורה על הטבע החמישי והמחזורי²⁵ זוהי דעת אריסטו ב"על השמים" א, ב ואילך (ראה מרקוס עמ' 188 הע' e)., והקדמונים אומרים שממנו הושלמו השמים. כי הארבעה המכוּנִים "יסודות", הם למעשה יותר תערובות מ(אשר) יסודות... כך, למשל, הארץ מכילה בקרבה גם מן המים ומן האויר וגם מן המכונֶה אֵש, וזאת על סמך השגה (מופשטת) יותר מאשר על סמך ראייה. והמים אינם כל כך זַכִּים קדושים וטהורים, עד שלא יכילו חֵלק ברוח ובאדמה ובכל אחד ואחד מן התערובות. אך החומר החמישי, הוא לבדו, נוצָר בלתי־מעוּרָב וטהור, ומסיבה זו איננו ניתן לחלוקה²⁶ מדרש אלגורי מעין זה על סמליות הצפור, דרשו בחז"ל על עם ישראל ואומות העולם, כמובא ברש"י כאן: "לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים וכו', וישראל נמשלו לבני יונה וכו', לפיכך בתר הבהמות רָמז שיהיו האומות כָלים והולכים, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימים לעולם".. אי לזאת, יפֶה נאמר: "ואת הצפור לא בתר". כי אֵלה אשר בשָׁמַים, כוכבי הלֶכת והשֶבת, מטִבעם מתנשאים כלפי מעלה כעופות, והם דומים לשני (מיני) הצפרים הטהורות, התור והיונה, שאינן סובלות חיתוך או חלוקה, כי הן שייכות למהוּת החמישית, שהיא פשוטה יותר ובלתי־מעורבת. ולפיכך תכונה הדומה במיוחד ל"אחד" אינה ניתנה לחלוקה.^*שו"ת בראשית ג, ו
___________