וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ׃
ספרי דאגדתא
[אסתר ב טו] ותהי אסתר נושאת חן. ר' נחמיה אמר העמיד מדיות מכאן, ופרסיות מכאן, ואסתר יפה מכולן. ר' לוי אמר נשאת חן טעונה חן [יותר מיוסף], ביוסף כתיב ויט אליו חסד (בראשית לט כא), ברם הכא כתיב ותהי אסתר נשאת חן, ותשא חן וחסד לפניו.
ספרי דאגדתא
[אסתר ב, טו] ובהגיע תור אסתר וגו' לא בקשה דבר. לא היתה מבקשת דבר, והיה הגי אומר לה ולמה אין את מתקשטות ככל הנשים. ואומר שלא ידע בו המלך ויהרגהו.
ספרי דאגדתא
[אסתר ב, טו] ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. א"ר לוי מהו חן, שהטתה חן וחסד לפניו יותר מיוסף, ביוסף כתיב ויט אליו חסד (בראשית לט כא), טיפה של חסד היה עליו, וזאת היתה טעונה חן וחסד, שנאמר ותשא חן וחסד. ועוד כל הנשים שהיו בחצר היו מקשטות אותה, שכל מי שהיה רואה אותה היה אומר זו נישאת למלך, כדי שתהא מכבדת אותנו.