אסתר ב:יא מדרש: אסתר רבה, מדרש שכל טוב, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ומדרש תנחומא

כְּתִיב (שמות יז, יד): וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז, שְׁנַיִם חָשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ, משֶׁה נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, יַעֲקֹב נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. יַעֲקֹב אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַיִּירָא, אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מִתְפַּחֵד, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב וגו', אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה. משֶׁה, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁאַתָּה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֲבָל דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ, דָּוִד אָמַר (שמואל א יז, לו): גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, אָמַר דָּוִד וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכֵּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵיאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵן עֲתִידִין לִנָּצֵל עַל יָדִי. מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים (אסתר ב, יא), לִשְׁאֹל עַל כִּתְמָהּ וְעַל נִדּוּתָהּ. לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהּ כְּשָׁפִים. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה דָרַשְׁתָּ שְׁלוֹם נֶפֶשׁ אַחַת, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, חַיֶּיךָ סוֹפְךָ לִדְרשׁ שְׁלוֹם אֻמָּה שְׁלֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

ושים באזני יהושע. הסדר הדברים באזניו שיהא זהיר בהן, מגיד שבאותו היום נמשח יהושע, דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם הקב"ה רמז שנים חשו ושנים לא חשו, יעקב נתן לו רמז ולא חש, שנאמר הנה אנכי עמך ושמרתיך (בראשית כח טו), ובסוף לא חש שהיה ירא, שנאמר ויירא יעקב מאד (שם לב ח), אמר שמא יגרום החטא, משה נתן לו רמז ולא חש, שנאמר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה, אמר לו יהושע מנחיל את הארץ לישראל, בסוף לא חש והיה עומד ומתפלל, שנאמר ואתחנן אל ה' (דברים ג כג), אמר לפניו רבונו של עולם דרך בני אדם מושל זה גוזר גזירה ובא מושל גדול הימנו ומבטלה, שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז), אבל אתה כשאתה גוזר גזירות אין מי מבטלן על ידך, אלא צדיקים עומדים בתפילה לפניך ואתה מבטלן, שנאמר ותגזור אומר ויקם לך (איוב כב כח), וכתיב צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (ש"ב כג ג), בבקשה ממך אעברה נא ואראה וגו' (דברים ג כה), דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר גם את הארי (ואת) [גם] הדוב הכה עבדך וגו' (ש"א יז לו), אמר דוד וכי מה אני ספין [שהכתי חיות רעות אלו], אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידים לינצל על ידי. מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים (אסתר ב יא), אמר וכי אפשר לחסידה זו שתינשא לרשע ערל זה, אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידים להינצל על ידיה: