כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֙דֶר֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵ֖ר לְשַׁלְּמ֑וֹ כִּֽי־דָּרֹ֨שׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃
מדרש לקח טוב
מה כתוב למעלה מן הענין (שם) כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדור שלם. ותניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ממי שנודר ואינו משלם וממי שנודר ומשלם. טוב הוא שלא ידור כלל ונדרש הפסוק כן אע״פ שאת אשר תדור תשלם טוב אשר לא תדור כלל. וכל שכן משתדור ולא תשלם שהוא נקרא עבריין שהזהיר הקב״ה לישראל שלא יהו רגילין בנדרים ובשבועות שלא יבואו לידי עבירה אבל נשבע אדם לקיים את המצוה שנאמר (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור וגו'. ואע״פ שמושבע ועומד מהר סיני הוא לזרז עצמו למצוה מותר. ולמה נסמכה פרשת נדרים לפרשת הקרבנות לפי שנדרי הקרבנות כיון שעבר עליו הרגל חייב. שנאמר (דברים כ״ג:כ״ב) לא תאחר לשלמו (שם יב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו', וכתיב למעלה מן הענין (במדבר כ״ט:ל״ט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וגומר. הסמיך נדרי ביטוי לנדרי הקרבנות:
ספרא
[ג] בן עזאי אומר מה תלמוד לומר "אֹתוֹ"? לפי שנאמר (דברים כג, כב) "כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו" – יכול המאחר נדרו ב-'לא ירצה'? תלמוד לומר "אֹתוֹ" – אותו ב-'לא ירצה' ואין מאחר נדרו ב-'לא ירצה'. אחרים אומרים "לֹא יֵחָשֵׁב" – במחשבה היא נפסל ואין נפסל בשלישי.
ספרא
[ג] אי "בני ישראל", יכול אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "ואמרת אליהם". "איש" – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלאה? תלמוד לומר "כי יפליא". "כי יפליא נדר" – נאמר כאן "נדר" ונאמר להלן (דברים כג, כב) "נדר"; מה "נדר" האמור כאן – כי יפליא, אף "נדר" האמור להלן – כי יפליא. ומה "נדר" האמור להלן – בל תאחר לשלמו, אף "נדר" האמור כאן – בל תאחר לשלמו.