כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֙דֶר֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵ֖ר לְשַׁלְּמ֑וֹ כִּֽי־דָּרֹ֨שׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃
בית אהרן
אמר בל תאחר. דוא זאלעט זיך ניט פאר שפעטיקין. ודיבר מזה בתוכחות מוסר שיראה כל אדם שלא ילכו השעות אצלו לבטלה כי יש קונה עולמו בשעה אחת. ולאו דווקא שעה זמנית אלא אפי' רגע נקרא שעה. כי כל מה שאדם עושה הן בעשיית המצוה והן בלימוד והן בתפלה והן בעשיית גמילות חסדים או שום עשיה או דיבור כשיעשה הדבר כראוי בלי תערובות מחשבת פסול ותהיה מחשבתו זכה ובכוונת הלב כראוי. זהו השעה אחת שאמרו רז"ל. ובכח זו השעה יכול להמשיך עוד כמה שעות וזמנים וימים ושנים שיהיה הכל על זה הדרך ויהיה בכל זמן מוסיף והולך. והעיקר הוא שיראה בכל שעה ורגע מה עשה בזו השעה ויהיה הרגע יקר בעיניו שכשיעבור זו השעה אינו יכול להחזירה ולתקנה כי השעה שלאחריה יש לו עבדות השייך לה ושעה שעברה עברה. ואפי' בדברים גשמים כגון אכילה וכיוצא בה צריך להתיישב היטיב ולראות שיהיה עפ"י רצון השי"ת וזהו מאמרם ז"ל אין לך אדם שאין לו שעה. ועוד האריך בזה: