ישעיהו מה:ז מדרש: אוצר מדרשים, בראשית רבה, עין יעקב וספרא

פרק ב׳.—ר׳ עקיבא פתח, אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו וגו׳ (תהלים ק"ג ט"ו) מעשה בר׳ ישמעאל ור״ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, א״ל, רבותי אמרו לי במה אתרפא. א״ל, עשה כך וכך עד שתתרפא. א״ל, ומי הכה אותי? א״ל, הקב״ה. א״ל, ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו?! א״ל, מה מלאכתך? א״ל, עובד אדמה אני והרי המגל בידי. א״ל, מי ברא את הכרם? א״ל, הקב"ה. א״ל, ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו. א״ל, אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה. א״ל, שוטה שבעולם, [ממלאכתך] (צ״ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו (תהלים ק"ג ט"ו), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף – הזבל הוא הסם ומיני רפואה, ואיש אדמה הוא הרופא. אמר להם, בבקשה מכם אל תענישוני. הגוף הזה תולדותיו נתלין זה בזה וזה בזה, ואם אין זה אין זה, וכיון שהן מתפרקות אחד מחבירו הגוף נטוי למות, כמו שיש לבית ארבע צדדין אם מתפרק אחד מהן הבית נופל. וכל מה שברא, בתמורה בראו. אילולי מות לא היה חיים, ואילולי חיים לא היה מות, ואילולי שלום לא היה רע, ואילולי רע לא היה שלום. אילו יכנס אדם במדינה חציה שלום וחציה רע, היה הולך ברע ומכיר שלום, ואם מדינה אחרת כלה שלום, אם אין שם רע אין השלום ניכר. אם היו כל בני אדם טפשין לא היו ניכרין שהן טפשין, ואילו היו כל בני אדם חכמים לא היו ניכרין שהם חכמים. אלא גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז' י"ד). ואילו היו כל בני אדם עשירים לא היו ניכרין שהם עשירים, ואילו היו כלם עניים לא היו ניכרין שהם עניים, אלא ברא עניים ועשירים שיהיו ניכרין זה מזה. וברא חכמים וטפשים כדי להבדיל זה מזה, וברא מתים וחיים כדי להבדיל בין זרע ושממה, ברא חן וברא כיעור, זכרים ונקבות, ברא אש ומים, ברזל ועץ, אור וחשך, חום וקור, אכילה ורעבון, שתיה וצמאון, הילוך וחגרות, ראיה וסמיות, שמיעה וחרישות, ים ויבשה, דיבור ואלמות, מעשה ובטלות, דאגה ורצון, שחוק ובכיה, רפואות וחולי, עם כל התמורות שאמר שלמה בקהלת: עת ללדת עת למות וגו׳, וכל זה להודיע גבורתו של הקב״ה, שכל דבר שברא ברא בשתים ובשתוף, וכי לא היה המקום יכול להוציא בנים בלא עריות ובלא גלוי ערוה? אלא הכל בשתוף ובתמורה, אם אין זכר ונקבה נזקקין אין הולד יוצא, אין זכר מוליד בלא נקבה ולא נקבה יולדת בלא זכר, ואין בית נבנה בעצמו ולא בית בונה בית אחר אלא בבנאי שיבנה, אין חרש עצים בלא קרדום ואם אין חרש [למה] קרדום, ואם אין קרדום אין חרש, ואם אין טהרה אין טומאה ואם אין טומאה אין טהרה. אמרו חזירים וכל מיני בהמה טמאה לבהמה טהורה: מבקשים אתם להחזיק לנו טובה, אילולי אני וחבירי שאנו טמאים לא נודעתם שאתם טהורים. אם אין צדיק אין רשע, אמר רשע לצדיק: מבקש אתה להחזיק לי טובה, לולי שאני רשע מאין היית ניכר. אילו היו כל בני אדם צדיקים לא היה לך יתרון. הרי אמרנו שיש לכל תמורה חוץ מדבר אחד: להודיע לכל באי עולם ברמז שהוא (הקב״ה) אחד ואין לו שני. וכמו כן הרוח שאין לה תמורה ולא שותף ואין אתה יכול לאחוז אותה ולא להכותה ולא לשורפה ולא להשליכה. ואם תאמר לנוד אתה יכול לאחוז אותה? לאו, כי אילו נפתח הנוד, ובא איש ואמר מה יש בו? ואמרת לו – הרוח, יאמר לך – מה היא, שחורה או אדומה לבנה או ירוקה? היאך היא נמכרת בשוק? אינך יכול להשיב לו תשובה, ואם אתה פותח פי הנוד היא הולכת לה ואין אתה יכול לראותה, אם שחורה או אדומה אם לבנה או ירוקה. ולא עוד, אלא נושאת בני אדם ונושאת השמים והארץ. מנין אתה יודע? ממראה עיניך, אדם נכנס לבית לפנים מבית ומערה לפנים ממערה, ומניף בבגדו והרוח יוצאת ואינך יודע מהיכן יוצאת ומהיכן באת, הא למדת שהרוח מלאה העולם. וכך היה המעשה ששאלה המלכות את ר׳ עקיבא, על מה העולם עומד? א״ל, על הרוח. א״ל, הראיני! א״ל, הביאו לי גמלים טעוני מלח, הוליכם בכל פנות הבית. אמר להם, מה אתם רואים? א״ל, גמלים טעוני מלח. אמר להם, הביאו לי חבל. הביאו לו חבל וכרך בצוואריהם, נתן החבל לשני בני אדם, אמר להם זה ימשוך מכאן וזה ימשוך מכאן, עד שחנקן. אחר שחנקן א״ל העמידו אותם. א״ל, אתה הוא חכם היהודים, אחר שחנקת אותם אתה אומר העמידו אותם?! א״ל, ומה חסרתם מהם כ״א הרוח, הא למדת שאין העולם עומד אלא ברוח שהיא מעולה ומשובחת. והיא היתה מראש, שנאמר (בראשית א' ב') וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. והם שני דברים שלא מצינו להם בריאה: הרוח והמים, והם היו מראש שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כלל העולם וכל אשר בו מצינו להם בריאה בששת ימי המעשה חוץ מן המים והרוח והחשך, שנאמר וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, עד שבא ישעיה ואמר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ (ישעיהו מ"ה ז').

פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל אמר ליה צייר גדול הוא אלהיכם אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו ובוהו וחושך ורוח ומים ותהומות אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא כולהון כתיב בהן בריאה תוהו ובוהו - שנאמר (ישעיה מה, ז): "עושה שלום ובורא רע" חושך - "יוֹצֵר אוֹר [וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ]" מים - (תהלים קמח, ה): "הללוהו שמי השמים והמים" למה ש"צוה ונבראו" רוח (עמוס ד, יג): "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" תהומות (משלי ח, כד): "באין תהומות חוללתי":

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום והיכן היא נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ל, כו ): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" אתמהא שבעת ולא שלשה הן והלא ברביעי נבראו המאורות אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי. רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק. שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה. "ויקרא אלהים לאור יום" א"ר אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה": "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מן הכא "וַיַּרְא" "וַיַּבְדֵּל" רבי יהודה בר' סימון אמר הבדילו לו רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו. א"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ור"ש בן לקיש ויבדל הבדלה ממש משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון א"ל פלוני יום יהא תחומך וכן לשני א"ל פלוני לילה יהא תחומך כך "ויקרא אלהים לאור יום" א"ל יום יהא תחומך ולחשך קרא לילה אמר ליה לילה יהא תחומך. א"ר יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח, יב ): "הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ" הידעת מקומו אי זה הוא אתמהא. א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז ): "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום" משנבראו עושה שלום בינהן.