תהילים ט:י מדרש: מדרש תהילים, שמות רבה ואוצר מדרשים

ויהי ה' משגב לדך. א"ר יוחנן כל מקום שנאמר דך עני ואביון מך בישראל הכתוב מדבר שאין עניות זזה מהם משחרב בית המקדש:

דבר אחר: החדש הזה לכם רבי מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה, כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר (ש"ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזה לי ולכם, שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר: דברו אל כל עדת בני ישראל ותהא שמחתכם שלימה, אפילו מי שהוא עני. שה תמים זכר בן שנה, שה בשביל, (בראשית כב, ח): אלהים יראה לו השה וגו'. תמים, לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו. זכר, שהוא הורג כל בכוריהם של מצרים, וחס על בכוריהם של ישראל. מן הכבשים ומן העזים תקחו, כשם שאני הורג האדם והבהמה, השבי והשפחה, כך רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצים, ויהיו משמרין אות,ו שהוא לכם שמחה (נוסחה אחרת: שמירה): גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת. ושחטו אותו, אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות, שאני פוסח עליכם ומגין עליכם, ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל, שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש. ומצות, בשביל שרה, שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם. מרורים, בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים, כך רדפו עשו. ולא תותירו ממנו עד בוקר, כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו עד בוקר. משל למלך, שאמר לבניו: היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון, שאם תעלו לפני לבימה, שאעבור אילוגין שלכם לאחר. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני, היאך אני חס עליכם ברחמים, בדם פסח ובדם מילה, ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים. וכן ישראל אומר (תהלים ט, י): ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה:

דבר אחר – דל"ד, אמר הקב״ה ד׳ברתי ל'הקים ד'ל, ד'ל ל'הקים ד'ברתי. מפני שבני אדם שונאים לדל ואין מי שאוהב לדל אלא אני בלבד. ובני אדם מבזים לדל ואין נשמעים דברי חכמת דל, שנאמר וחכמת המסכן בזויה וגו׳ (קהלת ט׳). ואני בעצמי משגב לדל, שנאמר ויהי ה׳ משגב לדך משגב לעתות בצרה (תהלים ט׳). וכשבא דל בתפלה לפני איני משיבו מלפני ריקם שנאמר אל ישוב דך נכלם וגו׳ (שם ע״ד). ואני מקרב שכינתי אצלו בכל יום שנאמר קרוב ה׳ לנשברי לב (שם ל״ד), ואין נשברי לב אלא עניים. וכל האוטם אזנו משמוע צעקת הדל ואינו עונה לו בשעה שצועק לפניו בקול צעקה ומרה גם הוא יקרא ולא יענה, שנאמר אוטם אזנו מצעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה (משלי כ״א). ולא עוד אלא שאינו מביט הקב״ה בכל רגע ורגע אלא בדל, שנאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח (ישעיה ס״ו), וערב לפני הקב״ה קול דבריהם יותר מכל בני אדם שתחת השמים שנאמר כי שומע אל אביונים ה׳ ואת אסיריו לא בזה (תהלים ס״ט). מהו ואת אסיריו? אלו בעלי חולה ובעלי מכה שהן דומין בעוה״ז בחליים כאילו הם חבושים בבית האסורים, עד שהקב״ה שולח להם רפואה וירפאם מחליים, שנאמר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳ (שם ק״ז), ואסורים אלו חולים שנאמר לאמר לאסורים צאו וגו' (ישעיה מ״ט). ולא עוד אלא שהקב״ה מגלגל רחמיו אליהם ומקימם מעפר להושיבם עם נדיבים ולהנחילם כסא כבוד, שנאמר מקים מעפר דל להושיבם וגו׳ (ש״א ב׳), ואין נדיבים אלא מלכים שנאמר נדיבי עמים נאספו וגו׳ (תהלים מ״ז), ואין עמים אלא ישראל שנאמר עמים הר יקראו (דברים ל״ג), ואין הר אלא ביהמ״ק שנאמר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳. וכסא כבוד ינחילם, ואין כסא אלא ירושלם שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ (ירמיה ג׳), ואין כבוד אלא העולם הבא שנאמר כבוד חכמים ינחלו (משלי ג׳), ואומר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (תהלים קמ"ט), ואין משכבותם אלא העוה״ב שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נ"ז).