מדרש על ישעיהו 40:14

מתוך השלום כיצד אלא כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הוא מתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפניו תמיד והם מקדשין את שמו תמיד. מיציאת החמה ועד שקיעת החמה הן אומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו) ומן שקיעת החמה עד יציאת החמה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג) וכן מתכוין ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו. כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועליו נאמר (ישעיה נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. הקדוש ב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום ויאמרו להם (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כיוצא בדבר אתה אומר אחיתופל הגילוני היה חכם והיה בעל תורה ובשביל גסות הרוח שהיה בו נעקר מן העוה"ז ומן העוה"ב ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. תחלת מעשיו הרעים של אחיתופל מה הן כשנתקבצו כל ישראל עם דוד לבעלי יהודה להעלות את ארון ה' מבית אבינדב אשר בגבעה ונשתכחה מהם ההלכה מיד אמרו כולם כמו שלא היה בא ארון ה' משדה פלשתים אלא בעגלה אף בעגלה יבא לבית דוד מלך ישראל והקב"ה נשבע בשמו הגדול ביום שנשא עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה לשם שמים שינטל הארון והתורה עמו ותנתן בזרוע של זרע עמרם שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. מיד נטלו את הארון והרכיבוהו על העגלה ומיד היה הארון תלוי באויר בין השמים ובין הארץ ואינו עולה לא למעלה לשמים ולא יורד למטה לארץ עוזא היה עומד שם מיד שלח עוזא את ידו ותפש בארון באותה שעה אמרו פושעי ישראל אלמלא לא שלח עוזא את ידו ותפש בארון כבר נפל הארון לארץ מה עשה הקב"ה באותה שעה מיד המית את עוזא ונתלשה ידו מן הארון והוכר הדבר שהארון הוא תלוי באויר בין הארץ ובין השמים ואינו עולה למעלה לשמים ואינו יורד למטה לארץ: ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים שכשם שתפש אחיתופל את ההלכה בגרונו ולא אמר אותה לרבים לפיכך נחנק בגרונו ומת בחניקה שהיא אחת מן ארבע מיתות שנמסרו לבית דין שנאמר ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב יז) ומהו הדבר שהיה מצוה אל ביתו צוה להם אל תהיו במחלוקת לעולם ואמר להם אל תמרדו במלכות בית דוד לעולם כיון ששמע דוד הדברים הללו מיד היה דוד בא לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואמר אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מן ישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שגדלתנו וקדשתנו וקלסתנו ורוממתנו וקשרת לנו כתר בתורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שמואל ב ז) על כן גדלת ה' אלקים כי אין כמוך ואין אלקים זולתך ככל אשר שמענו באזנינו וגו' אבל המעשים שאנו עושים אינם הגונים לפניך אלו מעשה דואג האדומי ומעשה אחיתופל הגילוני. ולא זה בלבד אלא אמרו כל מי שיש בו גסות רוח הוא נעקר מן העולם וכן אנשי דור המבול גסות הרוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא). ומה היו עושין היו פושטים את בגדיהן ומניחין אותן על גבי הארץ והיו מהלכין ערומים בשוק שנאמר (איוב כד) ערום הלכו מבלי לבוש וגו'. ומהו עונשן בעוה"ז הקב"ה הציף אותן על פני המים כמו זיקים שנאמר (איוב כד) קל הוא על פני המים וגו'. ואומר (איוב יט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון אל תקרי שדון אלא שדין שיש דין למעלה. וכן אנשי מגדול גסות רוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יא) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וגו'. בא וראה בחסד הגדול שעשה הקב"ה עמהם בה מרדו בו משל לאדם שהוא גולה מן מדינה למדינה כיון שהוא רואה את חבירו שהוא מדבר עמו בלשונו נתקררה דעתו עליו והם מרדו בה שנאמר ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו'. כנגד שהם אמרו לשון הבה הקב"ה אמר ג"כ לשון הבה עליהן שנאמר הבה נרדה וגו'. מיד ירד הקב"ה משמי השמים העליונים ובלבל את לשונם והפיצם בד' רוחות העולם שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו' ויפץ ה' אותם משם וגו' על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וגו'. וכן אנשי סדום גסות הרוח היתה בהם ובה נתעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בגזל וחטאים בג"ע לה' מאד בחילול השם. ד"א לה' מאד שהיו מתכונים והולכין וחוטאין וכשהיה לוט מדבר עמהן דברים שהן כדרך הארץ אמרו לו גש הלאה וכשהיה מדבר עמהם דברים שאינן כדרך הארץ אמרו לו האחד בא לגור שנאמר (בראשית יט) ויאמר גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט. וכן סנחרב גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם וכן נבוכדנצר גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישעיה יד) אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע קצר בקומה היה וכשהיה הולך ממדינה למדינה ומעיר לעיר נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו והיו משחקים זה עם זה ואומרים זה לזה וכי זה ימלוך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (ישעיה יד) רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות וגו'. וכן פרעה גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר (שמות ה) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו'. וכן אנשי דור המדבר גסות הרוח היתה בם לפיכך מתו במדבר ולא נכנסו לארץ ישראל שנאמר (במדבר כא) וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר וגו' וכן כאותן הדברים בד' וה' מקומות. וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו לפיכך נהרג ונעקרת ממנו המלכות שנאמר (שמואל א טו) ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו'. משלו משל למה"ד למלך ב"ו שאמר לבנו בני למה לא עשית את כל מה שהפקדתיך ואמר לו וכי מהו הדבר שהפקדתני שלא עשיתי מיד מעיז הבן את פניו באביו ואמר לו לאביו והלא עשיתי את כל מה שהפקדתני וכן שאול המלך שאמר לו שמואל הנביא למה לא שמעת בקול ה' והשיב שאול את שמואל לא כן הדבר אלא שמעתי בקול ה' שנאמר (שמואל א טו) ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה' ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו'. ויאמר שמואל וגו' ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה' ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וגו' ויאמר שמואל וגו' יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך וגו'. ולא עוד אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד במה שנצטוה לעשות לא עשה מה שא"ל שמואל שאמר הקב"ה עתה לך והכיתה את עמלק וגו' והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו' והוא לא עשה כן אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר ומה שלא נצטוה לעשות עשה את נוב עיר הכהנים הרג שנאמר (שמואל א כב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וזלזל בעריות במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל: וכן בני ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם כשהיו בארץ ישראל היתה בהם גסות הרוח ובה גלו מארצם ואפילו לאחר שגלו מארצם שאלו ישראל את יחזקאל בן בוזי הכהן כהן שקנה עבד מהו שיאכל בתרומה אמר להם כן הוא שהוא מותר לאכול בתרומה וא"ל אבל אם מכרו רבו לאחרים מהו שיאכל בתרומה אמר להן אינו רשאי לאכול תרומה וא"ל אף אנו כן כשהיינו בעירו ובהיכלו של הקדוש ברוך הוא עבדנו את הקדוש ב"ה עכשיו שגלינו בין העכו"ם נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. ואמר להם יחזקאל אפילו אם נשברים עצמותיכם ועיניכם מנוקרין ודם פיכם בא לארץ אתם צריכים לקבל מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה עליכם משום שכן קבלתם לו עליכם מתחלה ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד) והקדוש ברוך הוא המליך מלכותו עליכם שנאמר (דברים כו) את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' ולשמוע בקולו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר וגו'. ואמר להם (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים אם נאמר היו למה נאמר לא תהיה אלא מה שאתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן זאת לא תהיה ומה שאתם אומרים לא יבא נ"נ ויכבוש את ירושלים זאת היה תהיה. אחרי הדברים כולן נאמר תועבה בע"א שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' ונאמר תועבות בגסות הרוח שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב ואפילו הקב"ה שהכל שלו והכל מעשה ידיו אינו יכול לסבול את גסי הרוח שנאמר (תהלים קא) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל שהרי הוא אומר (ישעיה מ) את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. וממי נטל הקב"ה עצה כשברא את העולם הוי אומר שלא נמלך אלא עם התורה שנאמר (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום אל תקרי אמון אלא אומן כמו אומן זה שהוא עוסק באומנתו: