מדרש על איוב 14:14

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִשְׁתַּכְלְלוּ שָׁמַיִם בְּחַמָּה וּלְבָנָה וּבְמַזָּלוֹת, וְנִשְׁתַּכְלְלָה הָאָרֶץ בְּאִילָנוֹת וּבִדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מְכוּלָלִים הָיוּ הַמַּעֲשִׂים, וְהָיוּ מוֹתְחִין וְהוֹלְכִין. וְכָל צְבָאָם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלשָׁה צְבָאִים הֵן, צָבָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, וְצָבָא לַתַּלְמִידִים, וְצָבָא לַיִּסּוּרִין. צָבָא לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. צָבָא לַתַּלְמִידִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, יד): כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי עַד יָקוּם חִילוּפִי. וְצָבָא לַיִּסּוּרִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ז, א): הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אֶרֶץ, וְכָל צִבְיוֹנוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, וּמַה הַנָּיָה לוֹ (איוב ז, א): וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו. נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִם זָכָה צָבָא לוֹ, וְאִם לָאו צָבָא עָלָיו. בָּנָה בִּנְיָן, עָלָה בְּיָדוֹ, צָבָא לוֹ, נָפַל מִמֶּנּוּ וָמֵת, צָבָא עָלָיו. אָכַל פִּתּוֹ וְהַנָּיָתוֹ, צָבָא לוֹ. עָמְדָה בְּתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְחִנַּקְתּוֹ, צָבָא עָלָיו. הַרְבֵּה צְבָאִים מִנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם הַזֶּה לִתְבֹּעַ דִּקָּיוֹן שֶׁלּוֹ, הַרְבֵּה דֻּבִּים, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת, הַרְבֵּה נְחָשִׁים, הַרְבֵּה שְׂרָפִים, הַרְבֵּה עַקְרַבִּים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא כִּימֵי שָׂכִיר יָמָיו.

דבר אחר מכוללין היו המעשים והיו מותחין והולכין. וכל צבאם ג' צבאים הן צבא לשמים ולארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם צבא לתלמידים כל ימי צבאי איחל (איוב י״ד:י״ד) צבא ליסורין הלא צבא לאנוש עלי ארץ (שם ז). אמר רב ואיתימא ר"י אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו דאמר רב המנונא המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית אל תקרי ויכולו אלא ויכלו. כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר: