מדרש על איוב 24:12

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, יָמִים שֶׁל צַעַר הָיוּ, לְפִיכָךְ קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים. וּדְכַוָּתָהּ (ויקרא טו, כה): וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, לְפִי שֶׁהָיוּ שֶׁל צַעַר, קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שֶׁנִּצְטָרַע וְהַמְצֹרָע חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, יב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת, וְאוֹמֵר (ישעיה ו, א): בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נִתְאַנְּחוּ, לְפִי שֶׁאָמְרוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם אֵין לְךָ רְפוּאָה אִם לֹא נִשְׁחֹט מִקְטַנֵּי יִשְׂרָאֵל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים בָּעֶרֶב וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים בַּבֹּקֶר, וּרְחַץ בִּדְמֵיהֶם שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל גְּזֵרָה קָשָׁה, הִתְחִילוּ מִתְאַנְחִים וְקוֹנְנִים. וְאֵין וַיִּזְעָקוּ אֶלָּא לְשׁוֹן קִינָה, כְּדִכְתִיב (יחזקאל כא, יז): זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם. וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים, אֵינוֹ אוֹמֵר צַעֲקָתָם אֶלָּא שַׁוְעָתָם, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כד, יב): וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, נַאֲקַת הַחֲלָלִים, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל ל, כד): וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל, וּכְמָה דְתֵימָא (איוב כד, יב): מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, וְלֹא הָיוּ רְאוּיִן יִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל לְפִי שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים, אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת נִגְאָלוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ.

וגם אני שמעתי. אעפ"י שנפטרו האבות מן העולם בריתי נאמנת לזרעם וכבר שמעתי את נאקת בני ישראל. אין נאקת אלא מתוך ייסורין ומכות, וכה"א מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע (איוב כד יב), וה"ה לאנקה, דכתיב אנקת אסיר (תהלים עט יא), וכתיב יאנק חלל (ירמיה נא נב), הכא נמי דכתיב אשר מצרים מעבידים אותם, במכות וייסורין, דכתיב ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד), לפיכך נכמרו נחומי ואזכור את בריתי שעם אבותיהם:

רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח הָכֵי (ירמיה ח, יח): מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי, מַהוּ מַבְלִיגִיתִי, מִבְּלִי הוֹגִין בַּתּוֹרָה לְקַיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עָשִׂיתִי בֵּיתִי גִתִּי וְאַף עַל פִּי כֵן עָלַי לִבִּי דַוָּי, עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ וגו'. וּכְתִיב (ירמיה ח, יט): הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דִּבּוּר זֶה מְשַׁמֵּשׁ שְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת: זְעָקָה, שַׁוְעָה, נְאָקָה. זְעָקָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם, שַׁוְעָה, דִּכְתִיב: קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי. נְאָקָה, דִּכְתִיב (שמות כב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. רַבִּי הוּנָא דְּצִפּוֹרִין אוֹמֵר לְשׁוֹן פִּרְפּוּר הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ל, כד): וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל. וּכְתִיב (איוב כד, יב): וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ. (ירמיה ח, יט): הַה' אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּה, אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיוּ גוֹלִים, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ גָלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.